דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / המכבים והאידיאולוגיה היוונית, חלק ב'

המכבים והאידיאולוגיה היוונית, חלק ב'

צריך להבין, שהיהודים כלל לא נהנו מהתרבות היוונית כפי שהחוקרים המודרניים מנסים להציג. הם פשוט לא מבינים מה היא המהות הפנימית של העם היהודי, מה הייתה המשמעות באותם הזמנים להיות יהודי בארץ ישראל, בעם ישראל, במדינת היהודים.

בין האידיאולוגיה היוונית והאידיאולוגיה היהודית, בין שתי תפיסות העולם הללו, מלכתחילה טמונה הופכיות מוחלטת. כל שאר האידיאולוגיות, באם זו אידיאולוגיה יוונית או אידיאולוגיה אחרת כלשהי, צמחו מתוך האדם שהוא יצור חומרי, "בהמי", אגואיסטי. האדם יכול להוליד רק אידיאולוגיה שמכוונת לתועלתו הארצית, הגופנית.

היוונים העתיקים, דרך אגב, אהבו אתלטיקה, ספורט, בנו אצטדיונים, ערכו משחקים אולימפיים, ובאופן כללי היו נוטים להדוניזם. כעיקרון, כל דבר שעוזר לאדם להתקדם למטרת הבריאה, הוא טוב. אבל אם אני סתם נהנה מכוח, מזריזות, מסיבולת של הגוף כל עוד הוא חי, אז אני חי בשבילו.

הדבר הוא נכון גם לגבי תפיסות פילוסופיות, אסתטיות, ואחרות. הן כולן גשמיות, כולן נובעות מחמשת החושים של הגוף שלנו ואינן יוצאות מעבר לתפיסתו הצרה.

הבעיה היא, שההגבלה הזו חמקמקה, לא ניתן להבחין בה עד שהאדם לא יתעלה מעל חמשת החושים שלו, יאמר "שלום" לגוף שלו ויעלה למדרגה גבוהה יותר – אבל לא אחרי המוות, אלא דווקא בחיים כאן.

הרעיון הוא לתפוס את המציאות מעל חמשת החושים הגופניים שמהווים רצון להבין, לדעת, להרגיש כל דבר מסביב. כל החושים של האדם תופסים את הכול בצורה אגואיסטית, פנימה, על פי העיקרון של קליטה לתוך עצמו. במצב זה, הם אינם מסוגלים לתפוס יותר ממה שנכתב להם על ידי המגבלות של זמן, תנועה ומקום, כמו גם על ידי התיווך של כל חוש.

על בסיס תפיסה זו היוונים העתיקים בנו את המדע שלהם, ומעבר לגבולות התפיסה שלהם הם הציבו ממלכה של מיתוסים עם עלילות כל כך ארציות הקשורות ליחסים בין אלילים. כך הם דמיינו את חוקי הטבע, בצורה של פנתיאון אולימפי, שבו מפלרטטים אחד עם השני, מתחתנים ומתגרשים, חיים בידידות ומסתכסכים…

תמונה זו היא מאוד פרימיטיבית, וכמובן, לחלוטין אינה נכונה. ולכן נשארו ממנה לדורות הבאים רק ספרי ילדים. ואני לא הייתי ממליץ לקרוא אותם, מפני שהם בונים בתוך האדם מודל שגוי של הבנת הטבע.

כתוצאה מכך, מכל התרבות היוונית העתיקה נשארו לנו יסודות של מדע ומינוח.

באשר להשקפת העולם היהודית המסורתית, היא, להיפך, נוטה החוצה. במסגרתה, אנחנו לא צריכים לספוג נתונים מהטבע, על ידי כך שמעבירים אותם דרך הרגש ומעבדים באמצעות השכל. לא. אנחנו צריכים לצאת מעצמנו ולהיכלל עם הזולת מחוץ לנו. בצורה זו אנו משפרים את כלי התפיסה שלנו והופכים אותם לבלתי מוגבלים, לאין סופיים.

הרי, אני יוצא החוצה, משאיר את עצמי, את הגוף שלי, אני לא רוצה להישאר בו. הוא רק מגביל אותי ולא מאפשר לי להבין דבר בצורה אמיתית. אני אפילו לא יכול להרגיש שום דבר בצורה ממשית, כי אני "כלוא" בטווח צר של החושים שלי.

יתר על כן, כאשר אני קולט מידע דרך חמשת החושים, אני מלכתחילה מעבד אותו מתוך החשבון של רווח אישי. זה בלתי נמנע, משום שכך הגוף שלי עובד, משום שהכוח שלו הוא אגואיסטי. ולכן, מה שזה לא יהיה, מתוך כל העולם הסובב אותי, אני תופס רק את מה שיכול להיכנס לחמשת החושים האגואיסטיים שלי, מה שמבטיח לי תועלת או נזק בטווח של חוש מסוים.

אנחנו לא מבחינים בכל שאר התופעות מסביב לנו. עם זאת, אנחנו נעזרים על ידי מכשירים שקצת מרחיבים את הגבולות שלנו, אבל גם את ה"תוספים" האלה אנחנו תופסים דרך הפריזמה של הרווח האישי שלנו.

מתברר, שאם אני רוצה לבצע מחקר אמיתי, אני חייב לא להיות תלוי בשום דבר. האם הדבר הזה אפשרי? הרי, אני נולדתי אגואיסט, ועל פי ההגדרה אני רואה רק את מה שטוב לי או רע לי, נעים או לא נעים, מועיל או מזיק.

באופן אוטומטי, בתת-מודע, אני מסנן את הזרימה של הנתונים החיצוניים, ומבודד מהם רק את אלה שהאגו שלי רואה ככדאיים, את כל השאר הוא מעלים מהעין שלי. זאת הסיבה שכולנו מסתכלים על העולם ומעריכים אותו בצורה שונה.

עם זאת, קיימת תפיסה אחרת שהפוכה מהתפיסה הטבעית היוונית. על פי תפיסה זו, כדי להיות חוקר אובייקטיבי, עצמאי, מדען אמיתי, שלא ניתן למצוא בפורמט הרגיל של העולם שלנו, אני צריך לצאת ממה שקורה איתי כאן, על כדור הארץ, לצאת מהאגו שלי, להתעלות עם ה"אני" שלי מעל עצמי. ואז, מה שאני ארגיש יהיה האמת שקיימת במציאות.

וישנה שיטה שמאפשרת לאדם הרגיל, באמצעות סדרה של תרגילים, בעזרה של הסביבה, הקבוצה, לגרום לשינויים כאלה בתוך עצמו, להרחיב את התפיסה הטבעית ולהוסיף לה את התפיסה העל-טבעית, כלומר, תפיסה שפועלת מעבר לאגו הטבעי של האדם.

בצורה כזאת אני יכול לפתח בתוכי את החושים הנוספים המבוססים לא על קליטה לתוך עצמי, אלא על השפעה, כאשר אני מוכן לתת, לאהוב, להעניק, מוכן להיות מעל עצמי. האהבה וההשפעה האלה הן הפוכות מהתפיסה של קבלה, הנאה עצמית, שנאה.

באמצעות גישה זו, אני מתחיל להבחין במציאות שנמצאת מעבר לכלי התפיסה האגואיסטיים שלי. הכלים הללו תפסו, למשל, רק שני אחוזים אומללים מהספקטרום הכולל, וגם כן עיוותו את התמונה על ידי כך שהציגו לי אותה בצורה של "העולם הזה".

היום אפילו פיזיקאים מעידים על כך שהגיעו לגבול מסוים, שהם אינם מסוגלים לצאת מעבר לגבול הזה, אף שללא ספק יש שם משהו. הם אינם יודעים כיצד לגעת במה שמסתתר בצד השני…

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 471, 14.12.2104

ידיעות קודמות בנושא:
המכבים והאידיאולוגיה היוונית, חלק א'
מלחמת המכבים
האחדות היא ערובה לניצחון, חלק ב'

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/DHKi0

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest