קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
האדם נמצא בעולם הזה ומתפתח ברצון לקבל שלו. כדי לתת לרצון הזה כיוון, בהתאם להתפתחות שלו, האדם מקבל חינוך.
במשך אלפי שנים עם ישראל התפתח בגלות. בהתאם לרצון האגואיסטי הגדֵל, לימדו אותו את התורה כ"תורת הגלות", לימדו אותו לחיות למען עצמו ואפילו נגד הזולת: אני רוצה להיות גבוה יותר, חכם יותר מהאחרים, מגיע לי יותר כבוד מהם, אני בודק את עצמי ביחס אליהם. זהו החינוך הנכון בשלב הנוכחי, כל עוד הרצון האגואיסטי שלנו גדֵל ומבין רק את שפת הקבלה. מעניין אותו רק כיצד לרכוש את כל מה שמחייבת אותו ההתפתחות הפנימית, הרשימות שמתגלות. זוהי צורת החינוך של העם בתקופת הגלות.
לאחר מכן מתעוררת אצל האדם הנקודה שבלב, ואז הוא עובר לחינוך אחר, על ידי הקבוצה. ההבדל גדול מאוד. קודם האדם חיפש יותר ויותר תועלת ורווח ברצון המקבל. התורה של תקופת הגלות נועדה לזרז את ההתפתחות, להצליף באגואיזם. השתמשו בה בצורה של דת, כדי להבין ולהפנים מהר יותר את העיקרון: "בראתי יצר רע". ובסופו של דבר, כשמיצינו ומימשנו את הרצון האגואיסטי, אנחנו מתחילים לשאול את השאלה על משמעות החיים, ועם השאלה המהותית הזאת, עם הנקודה שבלב, אנחנו מגיעים לקבוצה.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 07.02.2011
ידיעות קודמות בנושא:
בקשה מזויפת, תשובה אמיתית
האצת קצב ההתפתחות
לאן תמתג את הטריגר הראשי שלך?
