דף הבית / המשבר ופתרונו / הכלכלה האופטימלית

הכלכלה האופטימלית

שאלה: איך תיראה אותה החברה שאליה אנחנו רוצים להביא את האנשים? איך לצייר להם תמונה חברתית של "ואהבת לרעך כמוך"?

תשובה: זה לא מציאותי להסביר זאת לאדם "על רגל אחת". אנחנו צריכים לנהל בחברה הסברה מערכתית רחבה על הסיבה לסבל שלו. יש כאלה שאין להם מגורים, לאחרים חסרה פרנסה, לאחרים בריאות, ועלינו להסביר את הסיבות לכל מה שמתרחש.

הרי כל העניין הוא רק בכך שאנחנו לא מסוגלים לאזן את היחסים בינינו. האמת היא, שיש לנו משאבים בשפע עבור צריכה סבירה. אנחנו מסוגלים לייצר מספיק מצרכי מזון ומוצרים אחרים על מנת לספק לכל אחד בעולם שלנו את כל הנחוץ לו. אז מדוע אנחנו לא עושים זאת? מפני שכל אחד רוצה לקבל יותר עבור עצמו על חשבון האחרים. כך עובד הרצון שלנו בתת-מודע, אפילו אם נדמה למישהו שהוא "בחור טוב". זהו הטבע שלנו וזה הוכח על ידי מחקרים.

מה עלינו לעשות עם עצמנו על מנת להגיע לחיים טובים? אנחנו לומדים על המערכות הטבעיות של הגוף שלנו, וגם על מערכות מאוזנות אחרות. מתוך הדוגמאות הללו מתחילים להבין כיצד החברה האנושית שלנו אמורה להתאזן. הרי חוץ מבני האדם כל שאר חלקי הטבע – הדומם, הצומח והחי – נמצאים באיזון. ורק אנחנו מקלקלים את עצמנו במה שטעון מעל המרכיב ה"בהמי" שלנו. את הרמה הזאת עלינו לאזן.

איך? בשביל זה "הבהמה" שלנו חייבת להתקיים מעל דרגת ה"חי", וה"אדם" שבנו חייב להיות קשור בצורה נכונה עם האחרים למערכת האנושית הכללית.

החלוקה הזאת לשתי הרמות היא הכרחית. בזכותה מתחיל להיות ברור של"בהמה" שלנו, כלומר לגוף, בכל המובנים עדיף לספק את הצרכים ההכרחיים לו ולא צרכים מיותרים. צריך רק לברר מה נחוץ לו ולהסתפק בסדרה הבריאה הזאת.

בוודאי שהמעבר אמור להיות לא חד, הרי הגוף שלנו מורעל מכל מני רעלים ולא יכולים ישר לעבור למזון בריא. בדיוק כמו שאנשים שגרים בערים הגדולות מקבלים "מכת חמצן" כשיוצאים לחיק הטבע. בהתחלה הם עדיין לא יכולים להסתדר ללא חומצת הפחמן המיותרת. ולכן צריכים בהדרגה להביא את "הבהמה" שלנו למצב המיטבי, הטבעי, הנכון.

היום האנשים אינם מבינים זאת וצורכים כל מה שמאכילים אותם – גם אם זה מזון לבטן וגם לשכל. ולכן חייבים לקבל את החוקים המתאימים על מנת להבריא את המצב בהדרגה.

בנוגע לפיזיולוגיה, יש בידינו בסיס מדעי, אובייקטיבי, עצמאי שיאפשר לנו למצוא את הפיתרון הנכון, אם בעניין הזה לא יתערבו מחפשי הרווח. אבל מה יהיה הלאה? מה לעשות עם ה"אדם" שבנו? איך לנטרל את האגו שלנו שלא יפרוץ החוצה וכל פעם יתנפל על מישהו וינסה "לבלוע" את כל העולם?

וכאן, מסתבר לנו, שאנחנו חייבים לסדר את היחסים הנכונים בחברה האנושית, קודם כל דרך פנייה רחבה להמונים. אסור בכפייה לדחוף לחיבור – אז נוצר משטר סמכותי: נאצי או מהדוגמה הסובייטית.

זה לא תיקון אלא קלקול, מפני שבצורה כזאת אנחנו לא מובילים את האדם לקשר הדדי רציונלי והוא שוב חי רק לפי חוקי האגו – הלאומי או המדיני. אז הכול נמדד על ידי כוח ועל היתרון על פני האחרים, כאשר זה גם נגד הטבע ששואף לאיזון הכללי הטוטלי. למשטרים האלה אין מקום, זה נובע אפילו לא מהטינה שלנו כלפיהם אלא מחוקי הטבע.

אז מהו הפיתרון הנכון? – איחוד לאחד שלם, כמו "איש אחד בלב אחד", עם גוף ומחשבה אחת, בהתאם לחוק היחיד של "ואהבת לרעך כמוך". אז כולם, כמו תאים בגוף, דואגים לכל אחד.

בעל הסולם מסביר איך זה מתממש בחברה. למשל, מנהל החברה שנחוצה לאנושות ימשיך לנהל אותה. בוודאי שמגיע לו יותר מהאחרים – לא לגוף שלו אלא ל"אדם" שבו. ואנו נספק לו שביעות רצון, אך לא על ידי דולרים כמו עכשיו. האמת, שהוא לא צריך כסף, אלא תחושת ביטחון, ביטחון במחר – עבור עצמו והילדים שלו. את הביטחון הזה החברה תספק לו.

כבר היום העשירים של העולם לא בטוחים מה יקרה מחר עם החסכונות שלהם. בתנאים של חוסר היציבות של היום גוברים הסיכויים להישאר מחוסרי כל. יש לך ארמון, אבל מה לעשות אם אף אחד לא קונה אותו והאוכל נגמר? מה יקרה אם הבתים שקנו במיליונים וימכרו באלפים?

ובכן, נחוץ חינוך. חייבים להעביר את המסר לאדם שאת הביטחון הוא מקבל מהסביבה ולא מחשבון הבנק. ואם הוא לא מבין את זה, נחכה כמה חודשים והוא בעצמו ישתכנע מה שווה הכסף שלו. הרי את הפיקדונות לא תוכל לאכול, ואפילו אם תהפוך אותם לזהב, גם אותו לא תשים על הצלחת. יום אחד יתברר שאף אחד לא צריך אותו.

ואז יוצא, שחוץ מדאגת החברה על כל אחד, אין לך יותר ביטחון בכלום, כל המכות שאנחנו מקבלים היום צריכות להביא אותנו למסקנה הזאת: אני יכול לסמוך בעיניים עצומות רק על הסביבה, כמו תינוק בידיים של אימא. זה "ואהבת לרעך כמוך" – בהתקרבות הראשונית, האגואיסטית. אני בונה חברה בטוחה למעני, למען ילדיי ונכדיי.

אחרת, הטבע "יאפס" את הכול באמצעות המשבר המחריף. אף אחד לא רצה זאת, אך זוהי ההתפתחות הטבעית. כמה שהאמריקאים ניסו להראות לכל העולם דוגמה של חברה צרכנית – יצא מה שאף אחד לא חשב אפילו. פשוט בטבע פועלים חוקים אחרים ולפיהם אנחנו חייבים להבין לאן הולכים.

"ואהבת לרעך כמוך", זאת אומרת, שאין לי יותר על מי לסמוך חוץ מהסביבה שחייבת להיות בצורה כזאת, שכולם יהיו מחוברים ויספקו לכל אחד קיום הוגן. זהו הפיתרון הטוב ביותר שנתמך על ידי הטבע עצמו. בזכותו ייפסקו הסופות, ההוריקנים ואסונות הטבע האחרים, כמו כן האלימות, המחלות והבעיות האחרות של החברה האנושית – הכול פתאום יירגע.

ואנו מגיעים לזה לא על פי החלטה של מפלגה כלשהי, לא לפי פקודתו של איזה פיהרר (מנהיג) אלא לפי צו הטבע. לא ניתן ללכת נגדו, הוא מכתיב את התנאים שלו ועדיף לקיים אותם מאשר לקבל מכות חדשות וללמוד מהניסיון המר. מוכרחים רק ללמוד את חוקי הטבע ובהדרגה אך כמה שיותר מהר לממש אותם, מפני שלא נשאר לנו הרבה זמן. אחרת, הטבע ימשיך לדחוף ויעשה את מה שאנחנו בעצמנו לא נוכל לעשות.

ובכן, אנחנו לומדים את הטבע ורואים שביסודו ישנם דאגה הדדית, חיבור הדדי לטובת המערכת הכללית. זהו בעצם החוק היחיד האוניברסלי של הטבע. אפשר לקרוא לו "ואהבת לרעך כמוך", אפשר להשתמש בניסוח אחר, זה לא משנה. כך או אחרת, אנחנו נמצאים במערכת סגורה השואפת לאיזון. וכל העניין הוא ברמת המורכבות שבה היא מתפקדת.

החוקיות הזאת פשוטה וידועה למדע, ולכן זאת לא בעיה לבנות כלכלה בהתאמה אליה. צריכים רק לשנות את תבנית המחשבה – הרי הכול צריך להיות מכוון לאיזון. זוהי תהיה כלכלה המיטבית עבור כולם: מינימום הוצאות ושום רווחים – רק כיסוי ההשקעות והבלאי. אנחנו בודקים את אפשרות החיסכון תוך כדי שמירה על האיזון המקסימלי, ויורדים לרמה של הספקה בריאה של צרכי הגוף.

אז יתגלה, שלכל אחד יש כל הנחוץ לקיומו ההכרחי, ובכל השאר האדם מקבל סיפוק מהחברה שסביבו. עוד כזה סיפוק שהוא לעולם לא חווה. בכל הקשור ליתרון על פני האחרים וחשבון הבנק – הוא יבין עד כמה כל זה אינו מספק.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם, "הדור האחרון", 26.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אם לא תנסה, לא תלמד
נקודת ההתנגשות
כלכלה לפי נוסחת האיזון

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/IVDvy

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest