אם הבורא זה הכוח היחיד שמנהל את הכול, תומך ומחייה את הכול, אז אפילו המילים שאני אומר, אותן המחשבות והרצונות שמופיעים בתוכי, זה הכול גם כן הוא. לכן אני צריך להתחבר עם מה שעובר עכשיו דרכי ויוצא ממני אל האחרים, וגם זה הוא שעושה את הכול, הוא מייצר הכול. אני לא קיים כאן. אני, זה רק מה שתופס את עצמו כמלא בעוצמה, בכוח, בכוונה, ברצון של הבורא, שבאופן כזה פונה לאחרים.
אני צריך להתחבר, להתמזג עם מה שמתרחש בתוכי עכשיו, להרגיש, שאני כולי מלא בו, מפני שאין שום כוח אחר חוץ ממנו. וכאשר אני מנסה לבטל בתוכי את ה"אני" שלי, שכל זה, זה רק הוא, אז דווקא בזה אני מוצא את ה"אני" החדש שלי שמבוסס על כך ש"אין עוד מלבדו". כלומר, כל מה שאני חושב זה רק הוא.
מתוך סדנה מס' 2 בכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
דרישה משותפת
פגישה ראשונה
לשמח את הבורא