דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / האלטרואיזם מתחיל אחרי ההכרחיות

האלטרואיזם מתחיל אחרי ההכרחיות

בעל הסולם, עיתון "האומה": "וברור, שמדת האגואיזם, הטבוע בכל בריה, הוא תנאי מחויב בעצם קיומו של הבריה, שבלעדיו לא היתה כלל עצם נבדל וקיים לפי עצמה. ועם זה, אין זאת צריך לסתור כלום למדת האלטרואיזם שבהאדם. רק הצורך הוא להציב גבולים חזקים ביניהם: חוק האגואיזם מחויב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי, וכל העודף על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו".

למעשה, סיפוק הצרכים המינימליים הוא לא אגואיזם. הרי האדם שומר לעצמו את הקיום ההכרחי שיאפשר לו להשפיע לזולת. במילים אחרות, מתוך הרצון האלטרואיסטי הוא מחייב את עצמו לספק את הצרכים ההכרחיים של הרצון לקבל.

"וכמובן, שכל הנוהג כן, יש לחשבו לאלטרואיסטי יוצא מהכלל. אכן מי שמוותר גם מחלקו המינימאלי לטובת זולתו, ומסכן בזה את קיומו עצמו – כבר זה בלתי טבעי לגמרי, שאי אפשר לקיים זה, אלא פעם אחת בחיים".

התורה מדברת על כך בצורה ברורה לחלוטין. לדוגמא, אם שניים תועים במדבר, ולאחד מהם יש מים בכמות שתספיק להציל את חייו של אחד מהם בלבד, הוא חייב לשתות את המים בעצמו, מבלי לתת לאחר. אסור לו להתחלק עם האחר ולמות יחד איתו. זה החוק, ואין כאן מקום לרגשות.

הרצון לקבל חייב להישמר, ורק מעליו אנחנו בונים את ההשפעה. הכול נבנה על בסיס הקיום ההכרחי: זה מה שאני חייב לקבל, מבלי ליפול ל"צדיקות" מדומה. ומעל זה נמצאות כל מדרגות העלייה הרוחנית: משנאה מוחלטת לזולת ועד לאהבה מוחלטת אליו.

ככל שהרצון לקבל שלנו גדול יותר, אנחנו הופכים להיות יותר משפיעים. ויחד עם זה, הכול מוערך כאן אך ורק ביחס לזולת. זה הכלי שלנו. והמילוי הוא המסך והאור החוזר. אפשר גם לקרוא למילוי הזה "הבורא" או תכונת ההשפעה, זה היינו הך.

לכן בהשפעה החיצונית, אין הבדל בין השפעה לזולת להשפעה לבורא. ובפנים, ההשפעה מתבצעת רק במקום שבו אני חייב למלא את עצמי, כדי לשמור על הקיום העצמי. הרי את ההכרחיות אני חייב לקבל, ולמעלה מזה אני חייב להשפיע. למטה אני "בהמה", ולא צריך להתבייש מהמונח הזה. ולמעלה אני "אדם", דומה לבורא.

כך אנחנו מסדרים את עצמנו, בצורה מאוד פשוטה, ברורה ומדויקת, ללא ספקות ובלבולים מיותרים.

"מכאן יוצא באופן ברור, שאהבה הלאומית היא היסוד של כל אומה, כמו שהאגואיזם הוא יסוד כל בריה הקימת לפי עצמה, שבלעדיה לא היתה יכולה להתקיים בעולם, כן אהבה הלאומית שביחידי האומה, היא היסוד לעצמיותה של כל אומה, – שאינה מתקימת ואינה מתבטלת זולת בסבתה".

מכאן אפשר להבין מה צריך להיות היחס של האדם כלפי עצמו וכלפי הסביבה, היחס של האומה לעצמה, לשכניה ולכל העולם, וכן יחסה של כל האנושות לעצמה ולבורא. פועלים כאן חוקים מדויקים ובלתי משתנים: אם מישהו קם להרוג אותי, אני צריך להרוג אותו. אם יש לי מזון שמספיק רק לעצמי, אינני נותן אותו לאף אחד, וזאת כדי להתקיים ולהמשיך את פעולת ההשפעה.

האלטרואיזם מתחיל למעלה יותר, מעל לקיום ההכרחי. לפני שאני מדבר על שלום עם העמים האחרים, אני חייב קודם כל להבטיח את הקיום שלי, ורק אז אהיה מוכן לשלום. תחילה עליי לדאוג לקיום שלי, לבריאות שלי ולכל מה שנחוץ לי, ואחר כך כבר לכל יתר הדברים. אסור לזנק בעיניים עצומות להרפתקאות חסרות בסיס.

תספק לעצמך קיום בטוח, ואחר כך תגלה אהבה, ושוב, גם זה בהתאם לחוקים מדויקים: תתחיל מהסביבה הקרובה ותרחיב בהדרגה את המעגל. אתה צריך לפעול בהתאם לאגואיזם שלך. ה"קרובים" הם הרצונות הזכים ביותר, שאותם הכי קל לתקן בשלב הראשון. כזה הוא הסדר: האדם דואג לעצמו, למשפחתו, לעירו, למדינתו, ולבסוף – לכל העולם.

מתוך שיעור על מאמר שבעל הסולם פרסם בעיתון "האומה", 28.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הגחלת העמומה של הערבות
במכרה הזהב
האלטרואיזם מתחיל אחרי ההכרחיות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/XD1vW

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest