האהבה שהאגואיסטים לא מכירים

מאוד לא פשוט להגיע להרגשת הנחיצות באהבה אמיתית. בעולם שלנו קיימת רק אהבה עצמית: אני אוהב משהו ורוצה להתקרב אליו, לקרב אותו אליי, למלא את עצמי במשהו, במילים אחרות: "לקנות". ה"אהבה" מסמלת עבורנו קניין. אם אני "אוהב" משהו, זאת אומרת שזה מוצא חן בעיניי, שזה שלי. כך אומר הרצון לקבל.

ודאי שזה מביא הרגשה טובה. אבל אנחנו מעריכים את התכונה הזאת באדם, כאילו שהיא מצביעה על איזושהי מידה טובה שלו, מפני שכל העולם שלנו הוא כזה "צרכני". אנחנו לא אוהבים שום דבר, אלא רק ברצון האגואיסטי שלנו.

האהבה שעליה מדברת חכמת הקבלה היא אחרת לגמרי. היא לא ממש מובנת לנו.

ישנו כוח עליון שאינו תלוי בנו ושהיה קיים עוד לפני שנבראנו, בלעדינו, לפני שהופיע אצל הבורא הרצון לברוא את הנברא. הנברא הוא מי שנמצא מחוץ לכוח העליון הזה, מחוץ לבורא, ומרגיש אותו.

להרגיש אותו זה כבר להבין, להרגיש, להשיג את התכונות שלו. וכדי להביא את הנברא להרגשה כזאת, היה צריך לברוא אותו עם תכונות מנוגדות: עם אהבה אגואיסטית. וההתפתחות צריכה להביא אותו לאהבת הבורא, שנקראת "אהבת הזולת". הרי חוץ מהבורא והנברא אין עוד אף אחד.

את ההתפתחות הזאת עלינו לעבור בעצמנו, כלומר להרגיש, להבין, לחקור, לברר את כל הפרטים של הרגשת הבורא. ובסופו של דבר עלינו להחליף את האהבה האגואיסטית, את הרצון לקבל, שמאפשר לנו להרגיש רק את עצמנו וסותם אותנו בתוך עצמנו, בהתפתחות ההרגשה של מה שנמצא מחוץ לנו. ומה שנמצא מחוץ לנו נקרא "זולת".

וכיוון שההרגשה הזאת מביאה אותנו למדרגתו ולמצבו של הבורא, היא נקראת "היצר הטוב".

אין שום דבר חוץ משני המצבים האלה: או שאני מרגיש את עצמי, או שאני מרגיש את הבורא. אבל המעבר הזה לגמרי לא מובן לי, מפני שאני מנותק מהמצב השני ואינני יכול להרגיש אותו. וכדי לעזור לי לעבור מההרגשה העצמית להרגשת הבורא, הבורא הכין לי בתוך הרצון האגואיסטי שלי, בתוך ההרגשה העצמית, איזה מין דמיון ואשליה, כאילו אני לא לבד!

לכן נדמה לי שאני נמצא כביכול בתוך סביבה, שנקראת עבורי "זולת", וכוללת את עולם הדומם, הצומח, החי והמדבר, את היצורים השונים שמהווים את חלקי הבריאה. ואני עצמי מהווה אדם רגיל שמרגיש כיצד אני יכול לנצל את הסביבה הזאת: או לצורך האינטרסים הפרטיים שלי, או לנסות להתאמן ולעשות את זה למען הסביבה עצמה.

הצורך לפעול למען הסביבה נוצר כאשר מתעורר בי הרצון לבורא. אני עדיין לא מבין את הרצון הזה ולא יודע אודות הבורא, ולכן נותנים לי תרגיל: תנסה להתייחס בצורה אלטרואיסטית כלפי הזולת, כלפי מי שנמצא מחוץ לך. זה המקום שבו תוכל לבנות את האהבה לזולת.

וכאשר, בזכות התרגילים האלה, תרכוש תכונות חדשות והבנה חדשה ותבצע בירורים רבים – אז תוכל להתקרב גם לקשר עם הבורא.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 29.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הנברא מתחיל כאן ועכשיו
אהבה היא לא ותרנות
רחוב דו-סיטרי