בלי הכנה, אין כנס!

שאלה: אנחנו כבר יודעים, שלמחשבה יש כוח עצום. כוח המחשבה המשותפת הוכיח את עצמו, נעשו על כך מחקרים מדעיים. בכנס כולנו מתחברים במסר אחד שמכוון למטרה המשותפת. האם המאמץ שלנו נרשם במקום כלשהו או שהוא סתם "מתמוסס באוויר"?

תשובתי: קודם כל, כל המעשים שלנו, הטובים והרעים, הנכונים והלא נכונים, האמיתיים והשקריים – כולם נרשמים.

באופן כללי, כפי שידוע לנו, הנברא עובר שלושה מצבים:

• במצב א', ה"מלכות דאין סוף" נמצאת לפני ה"צמצום".

• מצב ב', זה כל התהליך שאנחנו עוברים:

השתלשלות העולמות, שבירה, התפתחות בעולם הזה ועלייה מלמטה למעלה.

• ובסופו של דבר, אנחנו מגיעים למצב ג', לאותה ה"מלכות דאין סוף", אבל היא כבר מתוקנת לגמרי פי תר"ח פעמים ממצבה הראשוני.

ובכן, כל התהליך מלמעלה למטה ומלמטה למעלה נחשב כמצב אחד. ומצב ב' נחשב כהכנה למצב ג', הסופי, לגמר התיקון. אבל אנחנו משיגים את גמר התיקון בכל פעולה פרטית, במידת התחברותם ההדרגתית של החלקים הקטנים מהמערכת הכללית לאינטגרל אחד גדול. כלומר, אינטגרל הוא סכום איכותי חדש של ה"שטחים" הקטנים.

מכאן נשאלת השאלה: כיצד עושים נכון כל צעד כדי להשיג תוצאה נכונה בכל חלק וחלק? תשובה: רק בעזרת ההכנה. כי העיקר בשבילנו הוא העבודה לקראת גמר התיקון הכללי או הפרטי.

לכן, עלינו לעבוד עכשיו רק על ההכנה. נשארו פחות משלושה שבועות עד לכנס בסנט פטרבורג ואנחנו חייבים להתכונן היטב.

לא משנה באיזו קבוצה אני אהיה בזמן הכנס, אני מתכונן להתנתק מכל העולם ומכל ההשפעות החיצוניות. לא יהיה שום רדיו או טלוויזיה, שום ספרים או עיסוקים זרים. אנחנו ביחד עם כל החברים שנמצאים אי שם "צוללים עמוק" למשך שלושה ימים. אני מעצב לעצמי מהחברים שלי "בועה", מתחבא בתוכה מכל ההפרעות של העולם ונפתח להשפעה של הכנס.

חייבים לארגן את כל זה מראש, להתחבר לאותה הקבוצה שאיתה אני אהיה במשך שלושה ימים, או למי שנוסע לסנט פטרבורג. עליי להתכונן להיות מנותק מהעולם, להיות מוכן להתחבר עם הקבוצה ולהתמוסס בתוכה, להתבטל בפניה כמו עובָּר ברחם אימו. אם נניח אני נמצא ביחד עם החברים בכנס מראה, אז אנחנו כמו דרך חבל הטבור מקבלים הזנה מהכנס, אור החיים.

כשאני מתכונן לכנס, עליי לבנות את אותם התנאים כמו לעוּבָּר בתוך הרחם. אני צריך לא סתם לראות את התמונה הזאת לפניי, אלא להרגיש אותה. בזה תלויה כל ההצלחה הרוחנית שלי, היכולת להגיע למשהו בחיים.

החברים שמגיעים לכנס צריכים להבין שהם נמצאים במקום שבו חייבים להתנתק מכל ההשפעות החיצוניות. שהחיים ימשיכו לזרום בעיר הגדולה, שהאווירה הזאת תקרין את השפעותיה על כולם, בדיוק כאן נדרשת העבודה מצידנו.

הכנס הזה יכול להיות מאוד מיוחד ולהגיע לעוצמה בלתי רגילה, רק אם אנחנו נתכונן אליו כמו שצריך, אם נתנתק מכל ההשפעות הזרות "שנמצאות באוויר", ואם נתבודד בחיצוניות ובפנימיות. אני מקווה שכל המשתתפים "ינקו" את עצמם מההשפעות הזרות ויהיו מוכנים כדי להיות "רחם" לכל אחד, שכל אחד יהיה "עוּבָּר" בתוך הרחם הכללי ושכולם ירצו לקבל הזנה מהמורה ודרכו מהשורש העליון. בסופו של דבר, כל אחד צריך לבנות את המצב הזה, אבל בהתאם לתנאים שלו.

זאת ההכנה שבונים: אני מתאר לעצמי את המשתתפים, את עצמי, כיצד אני עומד לקבל הזנה בניתוק מכל החיצוניות, דבוק לרחם האם, מבוטל כלפיו. אני צריך כל הזמן לחשוב על כך, לחיות את זה עד כדי כך שזה יהפוך להרגל שלי. אז, כשאני אגיע לכנס אני אשתלב באופן אוטומטי בתוך הזרם הנכון.

ובנוסף לכך, עלינו לחייב לזה גם את המארגנים, כדי שהם יבינו מה נדרש מהם. לא אכפת לנו מהכרזות ומקישוטים אחרים על הקירות. אנחנו מעריכים את הארגון רק לפי היכולת לבנות מעצמנו רחם, קבוצה, במלוא מובן המילה. לכן, המארגן האמיתי הוא לא מי שמארגן את האירועים, אלא זה שמארגן את ה"פנימייה" הרוחנית, את העולם הפנימי שבו אנחנו חיים במשך שלושה ימים.

הכנס בסנט פטרבורג עולה לנו הרבה מאוד כסף ומאמצים. האם יתכן שהוא יעבור סתם כך!? הרי את הכסף אפשר היה להשקיע בהפצה. ובכל זאת, זה כדאי, בתנאי שנבין שהכול נקבע על ידי ההכנה. אחרת לא כדאי לטוס לכנס בסנט פטרבורג אפילו בחינם.

לכן, אני מזהיר שעכשיו דורשים מאיתנו הכנה נכונה. כל החברים שלנו, לא משנה היכן הם מתכוונים להיות בזמן הכנס, חייבים לחשוב כיצד להגיע, להתחבר ולדון על ההכנה ולא לסמוך על אף אחד. כולנו מחליטים כיצד ליצור אווירה נכונה, כיצד לעצב את ה"בועה" שבתוכה אנחנו נגיע למימוש האמיתי הרוחני. זה מאוד חשוב.

אחרת, למרות כל ההשקעה אנחנו נחזור עוד יותר מרוקנים כמו אחרי "פסטיבל" או מסיבה ולא מפעולה רוחנית.

לא במקרה אני דיברתי על ההצלחה של כנס קרסנויארסק, מכיוון שהחברים התכוננו לקראתו במשך חצי שנה, היו במתח פנימי עצום. הם השקיעו המון, כולל השקעות כספיות. רק האוהל ששם היו האירועים עלה להם שני מיליון רובל. ובנוסף לכך הם אספו כסף כדי להביא חברים ממקומות מרוחקים. רבים נסעו ברכבת במשך כמה ימים ואפילו שבוע או נסעו בדרכים מקומיות משובשות. ואחרים, כבר בזמן הכנס הרגישו את השפעתו וטסו לשם ליום וחצי. זאת השקעה אמיתית…

לכן, אם אין הכנה, אין כנס. אם אדם לא הכין את עצמו, אני במקומו הייתי מבטל את הכרטיס. כיוון שאם אתה מגיע לכנס לא מוכן, אתה מעורר ירידה כללית של החברים וזה מכה בך כבומרנג, הרבה יותר חזק מאשר שזה מכה בהם.

במקרה כזה, לא כדאי לך להיות שם. נאמר "פיזור רשעים, טוב להם וטוב לעולם". ובנוגע לכנס מראה במרכז החדש שלנו בארץ: לא מספיק להתאסף, לקבוע מקומות, לסדר תורנויות ולעקוב אחרי המתרחש על המסכים. זה יביא להפסד, חבל על המאמץ. כל אחד צריך להביא לכנס כוונה נכונה בהתאם למדרגתו. הכוונה הזאת מתאספת "פרוטה לפרוטה" לקראת היום המכריע. ואם אתה לא עושה זאת, אני לא מציע לך שום דבר, עדיף שתשב בבית ותראה טלוויזיה. כי בלי המאמץ ובלי הכוונה אתה לא תגיע למטרה, אלא להיפך, אתה גונב כוח מהחברים במקום להוסיף להם כוחות.

לא מדובר על פעולות חיצוניות, בפנים אצלך צריך לבעור הרצון שכולנו ביחד נעלה מ"ן, בקשה לתיקון שלנו. מהו התיקון? – אנחנו רוצים שיגיע האור שיחבר אותנו. ובחיבור בינינו אנחנו רוצים לגלות את הכוח העליון ולהרגיש כיצד אנחנו משמחים אותו. האדם משתוקק לקבוצה, ומהקבוצה לבורא. זה ישראל, כלומר "ישר-אל" (ישר לבורא).

אנחנו זקוקים לכנס כפי שהיה בקרסנויארסק אבל עם עביות חדשה, כלומר עם עומק רצון חדש. תיקחו לדוגמה את מה שהיה בקרסנויארסק ותבנו אותו הדבר בסנט פטרבורג. שני הכנסים האלה הם כמו כנס אחד. בשפת הקבלה אפשר לכנות את זה שני "ראשים" של "פרצוף": ראש דהתלבשות וראש דעביות. ובהתאם לזה, התוספת שאנחנו נרגיש היא התוספת של המאור המחזיר למוטב. בקרסנויארסק היה רצון נקי וזך מלמטה למעלה המוכן יחסית לכל, ובסנט פטרבורג יתגלה כל "האגו של העיר הגדולה", כל עובי הרצון. ואנחנו חייבים לא לשקוע בתוך זה, אלא להתעלות למצב כפי שהיה בקרסנויארסק. במשך כל הכנס חייבים "להישאר באוויר", מעל האגו, "מעל הדעת". ולזה אנחנו צריכים להתכונן.

אנחנו צופים לא לעבוד בתוך העביות עצמה, כי זה בלתי אפשרי וגם אין צורך. אנחנו צריכים לעלות עוד ועוד כבר עכשיו בזמן ההכנה. כי ההכנה היא הפעולה בכוח, אני עדיין לא הגעתי לממשה, אבל כבר פועל בהתאם לכוחות שלי.

למשל, כשאני לומד הנדסה, אני לומד, מכין פרויקטים להגשה, עושה עבודה מעשית במפעל כלשהו ורק לאחר מכן אני מקבל מקצוע.

בצורה כזאת, בזמן ההכנה אני פותר את אותן הבעיות שאיתן אני אצטרך להתמודד אחר כך, אבל מבצע אותן בתנאים מקדימים מיוחדים. ההכנה היא אותה הפעולה, ולא דמיונות, לא חלומות על עתיד מזהיר. כבר עכשיו אני נמצא בקשר עם החברים, משתוקק להתחבר איתם. אנחנו כל הזמן דנים איתם על האירוע המתקרב ועל מימושו עכשיו ובעתיד.

תאר לעצמך שאתה מארגן את הכנס לאלפי אנשים. אתה עומד בראש, הכול תלוי בך ויותר נכון ב"עשירייה" שלך שחייבת לדאוג לעיקר, לחיבור הלבבות. ועכשיו תפעלו כ"איש אחד בלב אחד".

מתוך שיעור על פי המאמר "השלום בעולם", 24.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מתכונן לכנס כמו לכניסה לקודש הקודשים
פסגה שאינה ניתנת לכיבוש ללא ההכנה
הכנה טובה, זו ערובה להצלחה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest