קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שני הכנסים הנוכחיים של קרסנויארסק וסנט פטרבורג מסמלים את ההתחלה של השלב החדש. מעכשיו אנחנו ניגשים להכנה המעשית, לחיבור בדרגה חדשה.
אם ישנם מעגלים בכל העולם שלא משתתפים בתהליך, זה יזרוק אותם הצידה, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה יקרה. ברור שאנחנו לא "מתנפלים" על אף אחד, לא מציבים דרישות כלשהן בלתי מתפשרות, אבל יש להבין שבעתיד הקרוב אנחנו נזדקק לחיבור. כיוון שכל הלימוד וכל הדרך שלנו, התיקון כולו, מכוונים דווקא לחיבור. ובהדרגה, נניח תוך חצי שנה, חייבים להביא למצב כזה את כולם.
נכון להיום, אנחנו נכנסים לעבודה מלאה לקראת הכנס בסנט פטרבורג. הוא צריך להיות תוצאה של ההכנה המשותפת כפי שעוד לא הייתה אצלנו מעולם. עלינו להרגיש אותה "על בשרנו", להרגיש "בכל חלקי הנשמה". כיוון שכל חיינו, כל העולם, כל המציאות הנוכחית, הם הכנה לגמר התיקון. נאמר, "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת?", בעיקרון, כל תקופת ההתפתחות של ששת אלפים שנה הם הכנה, תוספת של "כלים", שבהתחלה אנחנו מטהרים אותם מהאגו ואחר כך מתקנים ל"לקבל על מנת להשפיע".
אני פונה לכולם, עכשיו אנחנו משקיעים מאמצים גדולים, מתכוננים לכנס, וחייבים להכיר מראש את מה שמצפה לנו שם. נושא הכנס, לוח הזמנים המדויק, השירים והאירועים, כל זה שייך להכנה. הקבוצות שלנו בכל העולם חייבות לדעת מה יקרה בכנס במשך כל שלושת הימים. אז הם יוכלו לתכנן את הזמן ולהתארגן, ולא סתם לשבת מול המסכים בציפייה למשהו חדש. זה רע אם החידושים בשבילנו יהיו פרטים "טכניים" רשמיים. אנחנו לא זקוקים להפתעות חיצוניות, הפגנתיות, אלא רק פנימיות. לכן, ככל שאנחנו מכירים יותר מקרוב את הציור החיצוני, יהיה יותר טוב.
צריך לתרגם מראש את השירים והסיסמאות של הכנס לשפות העיקריות. וכן לתרגם את הפרטים בנוגע לארגון: מקום האירוע, התוכנית, תוכנית האולמות, הנושאים לישיבות החברים, הכול צריך להיות ידוע מראש לכולם עד לפרטים הקטנים ביותר. זאת תהיה התשתית לתהליך ההכנה.
ומעליה אנחנו צריכים לבנות כוונות, לקרוא חומרים מסוימים, לשמוע מוסיקה מסוימת וכן הלאה. לא צריכים הפתעות. אם אדם אוהב לשמוע משהו, הוא יכול להנות מזה מאה פעמים וגם לא יסרב לשמוע בפעם המאה ואחת. דווקא החזרה על החומר בונה את ה"כלי". בפעם הראשונה אנחנו לא נהנים, ההנאה מגיעה כאשר כבר יש "רשימות" שאני ממלא. נאמר על כך, "ואכלתי ישן נושן". הפריצה, ההצלחה ברגע המכריע, אפשרית רק בעזרת הכנה קפדנית.
עד כה אנחנו הפקנו תועלת מזערית מהמפגשים שלנו, מפני שלא התכוננו כראוי. הפעם, אם ההכנה תהיה נכונה, אתם תרגישו עד כמה הכנס יכול להיות מועיל. על ידי ההכנה אנחנו בונים את ה"כלי" המשותף שלנו, והמאמצים שלנו שם הם היסוד של החיבור העתידי.
ולהיפך, אם אני אגיע לכנס בלי הכנה, אני אגיד שלום, אנפנף עם היד לחברים ובעצמי אשאר לבד בין "הרעשים החיצוניים". בלי עבודת ההכנה אני לא יכול להרגיש מחובר לאלפיים איש ודרכם לעוד שני מיליון.
לכן, יש רק סכנה אחת, שלא תתבלבלו בין ההכנה ל"ציפייה". הרי אלה הם שני דברים מנוגדים לחלוטין. מדובר על רגע מפתח פסיכולוגי. אני לא "בונה" על שום תנאים, אני לא אומר לעצמי שמחר יהיה לי מזון. לא, אני בעצמי מכין את המזון לאותו היום, אחרת אני אשאר רעב, כיוון שיהיה מאוחר מדי. אני יודע בדיוק לקראת מה אני הולך, מה אני אצטרך לפרטי פרטים, על כל הדקויות. אני עובד שישה ימים ואז מגיעה השבת.
אבל אם השיחות שלנו "מניעות" אתכם רק כדי לשבת ולחכות למשהו, אז הכנס שלנו, ה"שולחן" שלנו יהיה ריק. לכן, אני לא מצפה לשום דבר, לא מייחל למשהו, אלא מכין את כל הדרוש. ואז אני בטוח שזה יצליח.
מתוך שיעור על פי המאמר "השלום בעולם", 25.06.2013
ידיעות קודמות בנושא:
בלי הכנה, אין כנס!
מתכונן לכנס כמו לכניסה לקודש הקודשים
פסגה שאינה ניתנת לכיבוש ללא ההכנה
