אנשים "מאושרים" חיים פחות

הערה: מחקרים רבים נערכים סביב האושר. מדענים טוענים, שאנשים מאושרים וחסרי דאגות חיים פחות מאנשים קודרים ועגומים. יחד עם זאת, ניסויים רבים שערכו מדענים מאוניברסיטאות ייל, דנוור והאוניברסיטה העברית בירושלים, מראים שספרים שנכתבו על איך להיות מאושר, מציגים דווקא תוצאות הפוכות. הקוראים סופגים מידע רב ומתחילים במרדף אחר האושר. מרדף זה לא מביא להצלחה והם מתחילים להרגיש גרוע יותר.

התיחסותי: ראשית, בזמנים שונים, דברים פועלים בצורה שונה. אין שום דבר מוחלט. שנית, מרדף אחרי האושר מביא בסופו של דבר לאומללות, אם זהו אושר שאינו בר השגה. אם האדם נמצא בחוסר סיפוק אפילו במידה קטנה, אז כבר הוא אומלל.

אם האושר היה מסתכם בנסיעה בסוף שבוע לדייג, או בהשגת כרטיס למשחק כדורגל, אז זה אושר שניתן להשיגו, הוא נמצא בטווח השגה, אבל אם האושר נמצא מעבר לעננים, אפילו אם הוא קיים, אז לא מובן כיצד אפשר להשיג אותו.

מנקודת מבטו של האגו, כל החיים שלנו מהווים מרדף ריקני לחלוטין, מפני שהאושר תמיד חומק מאיתנו. אנחנו רודפים אחריו אבל הוא מתרחק יותר ויותר, אנחנו שוב רודפים והוא שוב מתרחק. כך החיים מסתיימים ואיננו משיגים אושר.

לכן, בימינו קיימים גורמים רבים מאוד שמספקים את האדם. כשיש סמים, ספורט או פיתויים אחרים כמו תכניות באינטרנט ובטלוויזיה, אין צורך לרוץ אחר האושר. אדם יכול לצפות במשחק כדורגל או בתוכנית בידור והוא כבר מאושר.

בנוסף, מצטרפת לזה דעת החברה הסובבת שמדברת על אותו דבר, על כך שהאושר הוא ממש כאן בהישג יד. יום אחד שותים קצת אחרי העבודה, למחרת אפשר להיפגש עם חברים, יום אחר כך ללכת לבלות עם הילדים.

כלומר כל החיים מאורגנים כדי שהאדם יהיה מסופק, שירגיש טוב ולא יעסיק את עצמו בבעיות. זה כמו להחדיר לאדם סמים מסוגים שונים, נפשיים, רוחניים, או אינפורמטיביים, וכך לאפשר לו ליהנות בנחת מבלי לחשוב על עניינים גבוהים ברומו של עולם.

הערה: בכל זאת, בתיאוריה הזאת יש "חור", מפני שהדיכאון הולך וגדל.

תשובתי: ה"חור" אינו קיים בגלל כלי התקשורת שמנסים לדכא כל רצון למשהו גבוה, אלא בגלל שהאגו שלנו מוציא כל הזמן את הראש וצועק  "איפה המשמעות?!". וכאן כלי התקשורת באים בזמן ״להכות בו עם הפטיש״, כדי שיוריד את הראש בחזרה. כמו שאמר בעל הסולם שהעיקר עבורנו זה: ״…להיסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול." כלומר האדם רוצה להסיח דעתו ולהמשיך בחייו חסרי המחשבה.

העניין הוא שהאמצעים שיש לנו לדיכוי האגו או למילוי השקרי שלו מוגבלים, ולא נשאר לנו שום דבר אחר, אלא בכל זאת לשמוע מה האגו "ממלמל" על משמעות החיים. בסופו של דבר, בכל מקרה נהיה חייבים לענות בצורה נכונה על השאלה הזאת מבלי שנסתום אותה במטרות ומילויים שקריים שונים. האנושות תתעורר מתחושת האופוריה המזויפת שנגרמת על ידי כל הסמים והתרופות נגד דיכאון, וכל השאלות שצצות ומוציאות את האגו מעל פני האדמה, יעוררו אותה בהכרח למצוא משמעות אמיתית לקיום.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 17.3.2016