אל תתפזר

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סעיף י"ח:

"איך אפשר, שמנצחי, תצאנה פעולות בלתי נצחיות, הוות ונפסדות? ובהמתבאר מובן, כי באמת כבר יצאנו מלפניו, כראוי לנצחיותו, דהיינו בריות נצחיות בכל השלמות.

ונצחיותנו זו מחייבת בהכרח, שקליפת הגוף, הניתנה לנו רק לעבודה, תהיה כלה ונפסדת.

שצורה זו של הגוף שלנו, שהוא הרצון לקבל אך לעצמו, אינה נמצאת כלל במחשבת הבריאה הנצחית, כי שם אנו עומדים בצורתנו של מצב הג'. אלא שהיא מחויבת לנו, במציאות הב', כדי לאפשר לנו לתקנה.

וכל שאר הבריות, אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן, זולת באותו השיעור, שהן מועילות לאדם, להביאו לשלמותו, ועל כן הנה עולות ויורדות עמו, בלי שום חשבון לעצמן."

המצב הנוכחי שלנו, שנראה כל כך גרוע ושפל, הוא ניתן לנו בכוונה כדי שדווקא מתוכו אנחנו נברר את השלמות. "כיתרון אור מתוך חושך".

יתרה מזה, בבירור הזה נכללות יחד איתנו כל יתר הבריות שבעולם שלנו. כי המציאות שאנחנו רואים מבחוץ היא בעצם מהווה העתקה של התכונות הפנימיות שלנו. בתוכי כלולות כל ד' דרגות התפתחות ה"חומר", הרצון, אבל אני מברר רק את בחינה ד' שנקראת "אדם".

זה שייך גם לעולם שלנו: אם אנחנו מבררים את כל הצורות הנכונות של היחסים בינינו, בכל האנושות, אז זה מספיק כדי לתקן גם את הדרגות הקודמות: דומם, צומח וחי. כך גם בחינה ד', בכך שמתקנת את עצמה, היא מתקנת את הבחינות הקודמות שכלולות בה.

כי לבריות האחרות אין שום בחירה חופשית. הן נכללות אוטומטית באדם בזמן התיקון שלו. ולכן אם האדם היה מתקן את עצמו, נניח ב- 10%, אז גם כל הטבע שמסביבו היה ב- 10% יותר מתוקן.

כלומר, הדאגה האמיתית שלנו זה לא האקולוגיה, לא האקלים, לא הזיהום, אלא רק התיקון של היחס הלא מתוקן שלנו לאחרים. לכן, במידה שנתקן את היחס הזה כלפי האחרים, במידה הזאת כל אסונות הטבע יירגעו וכל הבעיות של הסביבה יסתדרו.

באופן כזה, בעל הסולם נותן לנו כאן פתרון לתיקון כל העולם, לא רק של האנושות, אלא כל הדומם, הצומח והחי. אתה רוצה שכדור הארץ יהיה בשלווה ויספק לך כל טוב: מזון, מים, אוויר? אתה רוצה שתהיה לך תמיד הרגשה של נוחות ורוגע, כאשר שום דבר אינו לוחץ, אינו מאיים, אינו מגביל, כאשר הכול מסביב כמו בתוך ענן יפה וטוב? אז תתקן את עצמך, ואל תשים לב לשום דבר אחר חוץ מעצמך.

האדם לא צריך להתפזר לכל הבריאה, שזו העתקה של הקלקולים שלו, אלא לזכור שכל הקלקולים ה"חיצוניים" תלויים בו וניתנו לו כדי שדווקא מתוכם הוא יברר ויגלה את השלמות.

ואז הוא יראה, את מה שנאמר: "היינו כחולמים". כלומר, כל מה שאנחנו מרגישים עכשיו ונרגיש גם בעתיד במדרגות של הסולם הרוחני עד לגמר התיקון, זה "חלום" שהוטל עלינו מלמעלה בצורה של עולם מקולקל, כדי שבאמצעותו, על ידי לימוד המערכת, מקלקול לתיקון, אנחנו בזה נגלה את הבורא, לפי הכלל: "ממעשיך הכרנוך".

כשנכיר אותו, אז כתוצאה מכך, אנחנו נוכל להידבק בו בשלמות, שזוהי מטרת הבריאה, מטרת כל העולמות, בריאתם, שבירתם ותיקונם.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם, 09.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
האדם זה כוונה
בועה על פניה הנפלאות של הבריאה
למה נכחדו הדינוזאורים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/r5qZt

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest