קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר": "וכשתסתכל בג' מצבים הללו, תמצא, שמחייבים זה את זה בהחלט גמור, באופן שאם היה אפשר שיתבטל משהו מאחד מהם, היו מתבטלים כולם."
שאלה: עכשיו שלושת המצבים הללו כל כך נבדלים ממני, שהם נראים לי כתפיסה פילוסופית מסוימת. כאשר אנחנו דנים על חיבור בקבוצה, אני משיג דברים קונקרטיים להמשך העבודה. מה אני חייב ללמוד מהשיעור על שלושת המצבים הבסיסיים?
תשובה: קודם כל, אני חייב לומר לעצמי שאני נמצא בעולם אין סוף, וזה אומר, שיש לי כל הכוח של הבורא ושל הנברא שהשגתי מכל המצבים. הכול עומד לרשותי.
מה אני יכול לקחת מזה? במה אני יכול להשתמש? – במה שמקרב אותי למצב השלמות – הראשון או השלישי. הרי, למעשה, זה אותו דבר. רק במצב הראשון השלמות נסתרת מהנברא שהוא עדיין לא התממש, ובמצב השלישי השלמות היא גלויה.
לכן, אני חייב בכל הכוח, עד כמה שניתן, עכשיו, בצורה ממשית, לשאוף למצב השלישי. זה לא תלוי בשום הגבלות: אם יש לי כזה רצון, אני יכול להגיע למצב השלישי, בדומה לקבוצה של רבי שמעון.
לכל החיים שלי אני חייב להתייחס כאילו אני נמצא בשלמות, במצב היחיד שהבורא ברא. כל שאר המצבים מתגלים רק בתפיסתם של הנבראים, הם מצטיירים רק בתמונת המציאות שלי. על זה נאמר: "כל הפוסל במומו פוסל". את כל הקלקולים שלי אני רואה מחוצה לי, ולכן אני רואה את העולם בצורה כזאת נוראית. בתוך עצמי לא הייתי מזהה שום דבר, כי האגו שלי אינו מסוגל לראות את הקלקולים שלו. ולכן מראים לו אותם בביטוי החיצוני, כפרטים של העולם החיצון.
אז מה עליי לעשות עכשיו? כאשר אני מסתכל על הסובבים אותי, אני חייב לאהוב אותם. אז, במידה שאני נמשך לאהבה הזאת, אני מתחיל לייחס את כל הקלקולים שלהם לעצמי. כך אני מתקן אותם, על ידי ההיפוך: במקום לאהוב את עצמי, אני אוהב את העולם, ובכך, את כל הדברים השליליים שמצטיירים לי כחיצוניים אני מכניס פנימה בצורה חיובית. וזה מאפשר לי בסופו של דבר להשיג את כל ה"מלכות" של עולם אין סוף.
בגדול, שלושת המצבים של הנברא מחייבים את קיומם של כל אחד מהם. אבל לפני הכול, קיים מצב נצחי מושלם, וגם אני מושלם. ובשלמות הזאת שום דבר אינו יכול להשתמש. עם זאת, יש מושג של זמן, תפיסה מיוחדת שמאפשרת להאיץ את מהלך האירועים, מהלך ההכרה במציאות היחידה.
באיזה תנאי אני יכול להאיץ אותה אם אני מלכתחילה קיים במצב מושלם? – רק אם אני דואג לאחרים. באותה המידה שאני משתוקק לשלמות עבורם, אני בעצמי מתקדם.
בסופו של דבר, אין שום דבר חוץ משלושת המצבים של הבריאה, וכל השאר זה הסברים עבורם. ולא מן הסתם הקשר שלנו נמשך דרך כל העולמות לעולם אין סוף, למצב האמיתי שלנו. אפשר לשאול: האם לא מספיקה לי מידת האור שנמצאת במדרגה הקרובה?
מדוע אני בכל פעם צריך להעלות את הבקשה שלי לאין סוף? מפני שדווקא שם נמצאת הצורה המושלמת שלי, ואיתה אני בכל פעם יוצר קשר. כמו דבורה ששוב ושוב מביאה טיפת דבש לכוורת, כך גם אני עושה "גיחות" לעולם אין סוף ובחזרה, מייצר את הדמות שלו, את ה"תמונה" שלי בו.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 05.01.2014
ידיעות קודמות בנושא:
אמת ואמונה
דלת אל הלא נודע
שלבים של דרך גדולה
