דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / "בסך הכול" לפנות לבורא

"בסך הכול" לפנות לבורא

קיים מצב יחיד של דבקות בין הבורא והנברא, והמצב הזה נוצר מלכתחילה. גמר התיקון נוצר מייד עם המחשבה הזאת. הבורא אינו זקוק לזמן לבצע פעולות נוספות למיניהן, הרי הכול מתגלה מייד, במחשבה, ללא שום צורך בחומר.

אולם למעשה, השלמות הזאת לא התגלתה, לא התבהרה ביחס לנברא, לא חדרה לתוך החושים שלו, אף על פי שהעיקר הוא דווקא שהנברא יכיר את השלמות הזו וירגיש את הדבקות שלו בבורא.

לכן הוא התחלק לחלקים. הרי בראש ובראשונה, הנבראים צריכים להיות רבים כדי להשיג ולהכיר מי הוא ומה הוא הבורא.

אגואיסטים קטנים הנלחמים בתחתית, בשארית המטונפת של הבריאה, מגלים עוד יותר אגו, עוד יותר אכזריות, מעלים את חשיבות עצמם, רואים עד כמה הם מנוגדים זה לזה – ומגיעים בהדרגה לנקודת המפנה כדי להפוך בה את הירידה לעלייה. כמובן, שבלית ברירה, עקב ה"רשימות" שמתעוררות, הם מוכרחים לחשוב על השפעה, אך בכל זאת יכולים להוסיף למחשבה הזאת את המאמצים האישיים שלהם. כך הם מתקדמים.

מצידם הדבר העיקרי זו הפנייה לבורא. הם מתחברים, עובדים יחד, מעבירים סדנאות ומגוון אירועים נוספים, ולאחר כל אלה – פונים לבורא.

דווקא הפנייה הזאת היא מה שבונה את הכלי הרוחני. הפנייה הזאת היא דבר שלא היה קודם. רק הנברא יכול לפנות לבורא בבקשה לעזרה, ודווקא זה מה שחסר לו. העניין הוא לא ביחסים טובים ולא ב-"פוצי-מוצי" בינינו, אלא בכך שאנחנו מגלים את הנחיצות לפנות אליו. תחילה אנחנו מוכרחים לעשות זאת, אך לאחר מכן, רוצים לעסוק רק בזה ולא בשום דבר אחר.

ואז אני כבר עובד לא על מנת לקבל משהו מהבורא, אלא בכדי שתהיה לי הזדמנות לפנות אליו. זה השכר בשבילי. לא ניתן למסור זאת במילים, אולם כעיקרון מדובר בהשתוות הצורה: כפי שהוא פונה אליי, אני פונה אליו. אם אני מסוגל לכך, אין מצב טוב יותר. לשם כך אני עובד, אגב כבר לא לטובת עצמי.

ובכן, הבורא הכול-יכול אינו יכול לעורר פנייה מצד הנברא באופן מלאכותי. לכן הוא נצרך לעשות "סיבוב" כלפי הנבראים הלא מתוקנים, רק כדי שהנברא יפנה אליו בסופו של דבר.

שאלה: האם בתוכי, כפי שאני כיום, יכול להיות קשר עם הבורא?

תשובה: הקשר בכל זאת קיים, שם בפנים, בתוך "עטיפות" רבות… אחרת אפילו לא היית שומע על מה אנחנו מדברים.

שאלה: מהי הפנייה לבורא?

תשובה: ישנן פניות מהרבה סוגים: "תן לי", "תאפשר לי", "תעזור לי", או להיפך: "תציל אותי", "תגאל אותי", "תגן עליי…". כמובן שפנייה לבורא היא תמיד פנייה לשם משהו, בקשה שייתן משהו. השאלה רק "מה לתת?". אני מבקש כוחות לפעול בצורה שאגרום לבורא תענוג. תוספת הכלים הרוחניים מביאה לנו את "אור הנרנח"י".

במצב ההתחלתי, באין סוף, היה לנו אור מינימלי – "נפש דנפש" בלבד. הרי אז הנברא עוד לא השתתף בנעשה, לא יכול לחיות ולנשום את המציאות האין סופית. הרצון לקבל היה זניח, למרות היותו שלם, ורק הפנייה לבורא מחדירה לתוכו רוח חיים.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 06.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
למה הבורא לא שומע אותי?
הפנייה הראשונה והמגע הראשון עם הבורא
הצדקה לפנות לבורא

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest