אין טעויות, ישנם גילויים!

שאלה: האם אפשר לא לטעות בדרך הרוחנית?

תשובתי: למען האמת, אנחנו לא טועים. אנחנו מגלים רצון לא מתוקן שלמעשה הוא גם כן אינו מקולקל, אלא צריך לתת לנו ניגודיות, הבדל, בין שני מצבים מנוגדים. אחרת אנחנו לא נרגיש את המצב בפני עצמו. לכן אף פעם אין לנו טעויות, אין שום קלקולים ובעיות. אך המצב המנוגד חייב להתגלות. אנחנו נבראים, ולא מסוגלים להרגיש תופעה בפני עצמה. אנחנו יכולים להרגיש אותה רק על ידי מדידה, הערכה, בכך שתופסים אותה ביחס למשהו אחר. חייב להיות "אני" ו"המורגש על ידִי", אובייקט אחד בהשוואה לשני.

את התופעה בפני עצמה לא ניתן להרגיש, היא הבורא לפני בריאת הנברא, כשלא ניתן אפילו לומר עליו שהוא טוב ומטיב. בשביל מי הוא טוב? למי הוא מיטיב? כי את הטוב ניתן להעריך רק בהשוואה עם הרע שכבר קיים. לכן אנחנו לא יכולים אפילו לדבר על מהות הבורא, כפי שמנסים הפילוסופים לדון על כך, מפני שאין לנו לא את היכולת לתפוס אותה ולא את המילים לתאר אותה.

הנברא מתחיל מזה שהוא מנוגד והפוך לבורא, לפחות במקצת מרוחק ממנו, וה"קצת" הזה נותן לנברא את הסטאטוס העצמי שלו, את ההרגשה של זה כנגד זה, שחור כנגד לבן, "כיתרון האור מתוך החושך", ואז יש על מה לדבר. אנחנו אפילו לא יודעים, איך יכולה להתקיים התופעה בפני עצמה. האם אתה יכול ליצור איזושהי צורה, אם אין לך שום הבדלים, גבולות, אבחנות אופייניות, גוונים של צבעים, שום דבר? אינך מסוגל לתפוס דבר כזה. זה משהו שאנחנו לא מרגישים. אם לא קיימים איזה שהם גוונים, הבדלים, אז אנחנו לא תופסים.

כי הרי כל החושים שלנו, כמו חמשת החושים הגשמיים, מתבססים על כך, שאיזו השפעה מכה בקצות העצבים שלי, ואז אני מקבל איזו התרשמות: חזותית (של ראייה), שמיעה, מישוש, טעם, וריח. אני חייב שיהיו לי קצוות של עצבים, חייבת להיות התנגשות, פעולה הדדית של הכאה בין שני הפכים, ואז אני מרגיש. אם אין מכה, אין הרגשה. מתי אני מתחיל להרגיש את הבורא? מתוך הכאה, התנגשות בין הרצון והאור.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 24.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
רוצה לראות טוב, תקנה משקפיים
מציאות מתוך מכות של אור
נוסחת ערכיות הרצונות