אותיות שחורות על רקע האור הלבן

בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", חלק א', "הסתכלות פנימית", אות ל"ב: "והענין הוא, כי האותיות של השם בן ד' (י – ק – ו – ק), אינן מורות ומרמזות על שיעור וכמות האור שבע"ס, אלא שהן מורות ערכי התפעלות הכלי, כי הלבן שבקלף הס"ת, מרמז על בחי' האור, והשחור שהוא האותיות שבס"ת, מרמזות על בחי' איכות הכלים."

כשבעל הסולם מדבר על הצבעים הלבן והשחור שבספר, אין הוא מתכוון לנייר החומרי ולדיו, או לקלף שנעשה מעור של בהמה. מדובר על היכן וכיצד אנחנו מגלים את בחינה ד' (הבחינה האחרונה, שתואמת לכלי החיצון ביותר–"העור"). אני לוקח "עור של בהמה", כלומר את ההתחלה הבהמית שלי, את הבחינה הרביעית האחרונה, ומחלק אותה, פורס אותה לשני חלקים, בכך שתולש את השכבה הפנימית מהחיצונית. ואז מהשכבה הפנימית של העור יוצא "קלף", שעליו אני יכול לכתוב אותיות.

זוהי המדרגה האחרונה שלי, שאותה אני עדיין יכול לתקן. את השכבה החיצונה ביותר של הרצון, שנשארה לאחר החלוקה הזאת אני לא יכול לתקן. כך מתגלים אור וחושך בתוך הנברא במדרגה המושלמת ביותר. יותר מכך זה כבר בלתי אפשרי! גילוי גדול יותר של אור יהיה רק בגמר התיקון, היכן שנגלה שכבר אין אותיות, אין קלף, וניתן לתקן את כל ה"עור", כל המלכות שנכללת בתיקון. ואז האותיות נעלמות ויוצא "הוא ושמו אחד".

מלכות ובינה מתחברות באופן מלא ומשׂיגות את מדרגת הכתר, כמו שנאמר: "ותלכנה שתיהן יחדיו". לכן האותיות שנובעות מהספירות ז"ת דבינה (החלק התחתון של הבינה) ולמטה ממנה, נעלמות. אין יותר הבדל בין לבן ושחור. התורה ניתנה לנו רק עד לגמר התיקון. לאחריו אין כבר צורך בשיטה הזאת. אם סיימנו את התיקון, אין לנו צורך בתורה (אור המחזיר למוטב), אנחנו נימצא במצב אחר, חדש.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 31.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
חוקי הברזל של הדקדוק הרוחני
צורות חיבור של צירופים רוחני
לחיות כל אות ממכתבך