דף הבית / חכמת הקבלה / גלגול נשמות / אדם – מדרגה שלא נמוגה

אדם – מדרגה שלא נמוגה

laitman_42_70.jpg

כנס "UNIDOS" העולמי במדריד, שיעור מס' 1

בעל הסולם אמר, שהוא שׂמח מאוד להיוולד בדור שכזה, שאפשר להפיץ ברבים את חכמת הקבלה. כי הרי היא מלמדת אותנו, כיצד לחבר שני כוחות לאחד, השפעה וקבלה, כיצד לחברם זה עם זה, כדי שהסכום שלהם (Σ) יהפוך להיות "אדם".

זה באמת מדע, חכמה. זה לא פשוט, זה קשה. כי אנחנו הרי התרגלנו לזרום עם הזרם, ופתאום מופיע כוח נוסף, שמושך אותנו לאן שהוא. לאן?

שילוב של שני הכוחות מביא לתוצאה ייחודית. בעולם שלנו, שאותו אנחנו רואים ומרגישים, חיים צורות הטבע של דומם, צומח וחי. אנחנו גם כן שייכים לדרגת החי ועדיין לא השׂגנו משהו יותר גדול מזה.  דרגת האדם, שאותה אנחנו מתחילים לחשׂוף במעט בתוכנו, זוהי מדרגה רוחנית שפותחת לפנינו לרווחה עולם חדש.

בטבע, דרגה אחת נותנת חיים לדרגה אחרת: חיות ניזונות מצמחים, וצמחים מקבלים את הכוחות מהטבע הדומם. אך דרגת דומם אינה מבינה, מה זה אומר לגדול, להתפתח, לחיות, לספוג ולהפריש, להרגיש את הסביבה.

דרגת צומח, אינה מבינה, מה זה אומר להיות בהמה, לנוע ממקום למקום, להוליד צאצאים, לחיות בלהקה, ועל אחת כמה וכמה, לחוות דקויות קיום של "בהמות מפותחות", בני אדם, שחיים חיים מאוד מורכבים.

אין בכוחה של הדרגה הנמוכה ביותר, להבין את העליונה, זהו עולם שונה לחלוטין. והנה, גם אנחנו, שנמצאים בינתיים בדרגה בהמית של ההתפתחות וחיים רק לפי הוראות ופקודות של הרצונות שלנו, לא מבינים, מה זאת דרגת מדבר. לא ניתן להראות את זה, להציג, בדיוק כפי שהבהמה לא יכולה להציג לצמח את הרגשת העולם שלה.

אדם, ששילב שני כוחות, נקודה שבלב ולב, רצון לקבל ורצון להשפיע, יוצא לדרגת התפתחות של מדבר ואינו יכול להעביר את הרגשותיו לאלה שעדיין לא השׂיגו אותה. ניתן לומר רק דבר אחד: הוא מרגיש את עצמו מחוץ לכל ההגבלות של הגוף הגשמי, מאחר ועלה לדרגה אחרת. הוא קיים בקשר עם כל הדרגות הקודמות, ניזון מהן, אך רק ניזון, ואילו בעצמו נמצא במדרגה שלו.

כך גם אנחנו איתכם, בעלותנו למדרגת מדבר (נקווה, כמה שיותר מהר), נשמור על קשר עם העולם הזה, עם כל צורות החיים שבו, אך בנוסף לכך יהיו לנו תחושות, הרגשות ומחשבות שונות לגמרי. אנחנו נרגיש נצחיות ושלמות במדרגה החדשה.

כל הבעיה שלנו היא בזה, שאנחנו רוצים לקבל תענוג, אור עליון, בעוד שהוא אינו יכול להתקיים בנו ומיד נעלם בגלל "קֶצֶר", כשפלוס ומינוס מנטרלים ומבטלים זה את זה. ולכן בין שני הכוחות האלה צריך לעבוד בצורה נכונה בקו האמצעי. אנחנו יוצרים את השילוב הנכון שלהם: מציבים באמצע סוג של "נָגָד" (R), שהודות לו פלוס ומינוס פועלים כהלכה ונותנים לנו את התוצאות של עבודתם, אנחנו מקבלים מהם כוח.

התנגדות בין הנקודה שבלב והאגואיזם נקראת בשׂפת הקבלה "מסך". דווקא במקום הזה אנחנו מקבלים ומרגישים חיים חדשים בדרגת מדבר (אדם).

ואז אנחנו הופכים להיות חופשיים מהמוות. כי הרי כל פעם, כשאני רוצה לקבל אור, אין בכוחי להתאים את עצמי אליו, התענוג עם הרצון נעלמים, ואני טועם במעט מהמוות: אין לי יותר ממה ליהנות, אני נופל לייאוש, לא רוצה שום דבר ונָסוג. בסופו של דבר האדם "מתייבש" מהעבודה הזאת, רואה שלא יוצא לו שום דבר ומתחיל "לנבול". חי, צומח ודומם שבו יורדים בהדרגה לאפס, עד שהאדם נפטר.

אך אם אנחנו נבין כיצד לאחֵד בתוכנו בצורה נכונה את כוח ההשפעה וכוח הקבלה, פלוס ומינוס, אז נרכוש הרגשת חיים במדרגת האדם, חיים נצחיים ושלמים.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס במדריד, 04.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
בסיום ההתפתחות האגואיסטית
מתנה לאנושות
במלחציים של ניגודים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/4srMP

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest