דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אדם או חיה מלומדת?

אדם או חיה מלומדת?

הרב"ש, שלבי הסולם, מאמר "מהו, שהעולם נברא בשביל תורה": "וכשמקיימין תורה ומצוות בבחינת "עושי דברו", מטרם שזוכים לשמוע, נקראים המצוות בשם תרי"ג עיטין [עצות]. וכשזוכים לבחינת "לשמוע בקול דברו", נעשים תרי"ג מצוות בבחינות פקודין. והוא מלשון פקדון. כי יש תרי"ג מצוות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת".

הבורא ברא את הרצון ליהנות, אך הוא רוצה שהרצון הזה ייהנה מההשפעה ולא מהקבלה. ולכן הרצון חייב לבצע שינויים, ולבצע אותם באופן עצמאי, לפי העיקרון: "נעשה ונשמע".

היכן נמצא אותו הרצון? – במין האנושי, בדרגה האנושית של ההתפתחות. כפי שכתב בעל הסולם, לאחר כל הבדיקות אנחנו מוצאים רק יתרון אחד של האדם על הבהמה: הדחף לעבוד את הבורא, להידבק בו. מי שיש לו את הדחף הזה, נקרא "אדם". ואם עדיין לא נולדה בו הנטייה הזאת, ההתרוממות הזאת, הוא נקרא "בהמה".

ובכל זאת כתוב בתהילים: "אדם ובהמה תושיע ה'". הכול מתקרב בהדרגה להתעוררות לקראת הדבקות בבורא. ולאחר שמתעוררים, מתחילים לבצע פעולות לפי העיקרון: "נעשה ונשמע". "נעשה" פירושו תיקון הכלים על ידי 613 עצות. ו"נשמע" פירושו מילוי הכלים על ידי 613 פקודות, פיקדונות. לתוך הכלים המתוקנים נכנס הפיקדון, האור.

באמצעות התיקון והמילוי, העצות והפיקדונות, אנחנו מגיעים למימוש: כל 613 הרצונות שלנו מיתקנים מקבלה להשפעה ומתמלאים באור העליון, בבורא. וכך אנחנו מגיעים לדבקות בבורא שממלא אותנו.

ולכן התורה, כלומר שיטת התיקון, נבראה רק בשביל אלו שרוצים לתקן את הרצון האגואיסטי שלהם לכוונה על מנת להשפיע. רק הם באמת עוסקים בתורה. הרי "תורה" היא המאור המחזיר למוטב. מי שקיים לא למען זה אינו נקרא "אדם" שמבצע את התיקון. אילו היינו מסתכלים על העולם שלנו דרך משקפיים רוחניות, היינו רואים כאן אולי כמה בני אדם ספורים. כל השאר שייך לטבע הדומם, הצומח והחי, כולל הבהמות הרבות בדמות אדם.

הרי אם האדם לא התעורר כדי לתקן את עצמו להגיע לגובה הבורא, זה אומר שהוא עדיין נמצא בדרגת החי, ולא עבורו ניתנה שיטת התיקון. אין זה משנה במה הוא עוסק; הוא יכול להיות מלומד גדול, יכול לחשוב שהוא צדיק, אך אם הוא אינו דואג בכל רגע על תיקון היצר הרע שלו, הוא נקרא בינתיים "בהמה". ולכן כתוב ש"כולם כבהמות נדמו".

לכן אנחנו צריכים לכבד את הרצון המכוון לדבקות בבורא שהתעורר בנו, ואת החברים שגם בהם בוערת האש. אנחנו יכולים להתחבר בינינו כדי שבכל אחד ישכון הרצון הכללי של כולם. ואז על אותו הרצון הגדול שעוטף את כל אחד, אנחנו נזמין את המאור המחזיר למוטב והוא באמת יאחד את כל רצונותינו לכלי אחד גדול ומתוקן. הכלי הזה יתמלא באור העליון, בבורא, וכך אנחנו נידמה למלכות דאין-סוף, כמו שכתוב: "הוא ושמו אחד". "הוא" זה האור ו"שמו" זה הכלי, הוי"ה.

אם כך, כל העולם נברא בשביל התיקון. הרי בסופו של דבר כולם יצטרכו לתקן את עצמם ולהגיע לדבקות, שעליה כתוב: "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם".

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 21.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
האיחוד שמתבהר בהדרגה
נקודת החופש
האם קיים קשר בין הגוף והנשמה?

One comment

  1. 1. מהי השיטה המדויקת והמהירה ביותר למשוך את המאור המחזיר למוטב?

    2. האם משיכת המאור אפשרית רק בזמן הלימוד המשותף?

    3. על מה להתאמץ לחשוב תמיד כדי לזרז את התיקון?

    תודה וישר כוח

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest