מרוץ אחר הנצח
שאלה: מהצד נראה, שאנו מעורבים במירוץ מטורף אחר חיבור, אהבה והשפעה. בעצם, למה אנחנו מצפים בתמורה? כיצד אפשר לתאר לעצמנו את השכר?
תשובתי: עבור המאמצים האלה אני אקבל את הנשמה.
או שאני חי ומת כמו בהמה, עם הבדל אחד, שאני לא מסיים את חיי כטרף של חיית פרא, אלא נרקב באדמה, או שאני רוכש נשמה וחי חיי נצח. ולא אחרי המוות והסתלקות הגוף הבהמי, אלא ממש עכשיו בחיים בעולם הזה.
למשל, צמחים אינם מרגישים את מה שמרגישים בעלי החיים. הקיום של בעלי החיים הרבה יותר עשיר מהקיום של הצמחים. ובדיוק כך, "בהמה על שתי רגליים" אינה מבינה שבסופו של דבר היא חיה חיים גופניים, אף שהייתה יכולה לרכוש נצח.
לא ניתן להסביר שחיי הנצח בלתי מוגבלים. אני לא מוגבל על ידי הגוף שלי, לא על ידי הרצונות שלי, לא על ידי הזמן ולא על ידי התנועות, לא מוגבל בשום דבר. אני מתעלה מעל כל המגבלות האלה, יוצא מתוך הגבולות שלי.
כיצד? פשוט מאוד. עבורי הכול מוכן. שברו דבר שלם לחלקים. כל אחד, מתוך החלקים האלה מרגיש את גבולותיו, עד כמה הוא מגודר. אבל אם הוא רוצה לצאת משם הוא יכול לעשות זאת, והיציאה מתוך הגבולות היא חיבור עם האחרים.
אני הולך נגד הרצון הבהמי שלי, מעליו אני רוכש רצון אנושי, אלוקי, כלומר, אני רוכש "כלי" חדש. בו אני חי ובו אני מרגיש את החיים הבלתי מוגבלים. אין להם גבול שנקבע על ידי זמן ומרחב, אין את "האני" הנוכחי שלי. מפני שהעולם הרוחני זה בכלל לא "אני". שם מתחרים על החיבור הגדול ביותר, על ההשפעה הגדולה ביותר שמובילה למימדים בלתי מוגבלים, אין סופיים.
כולם חייבים להגיע לזה. לא ניתן להסתפק בפחות מזה. מטרת הבריאה מחייבת אותנו לכך, תוכנית הבריאה, המשבר הנוכחי, כל החיים שלנו. והבעיה היא רק כיצד לארגן זאת? כל הכוחות הדרושים עומדים הכן בהמתנה, אז תנצל אותם. אבל אנחנו לא רוצים למשוך אותם למימוש.
ובכל זאת, את מה שלא עושה השכל, עושה הזמן. לכן, עדיין לא הכול אבוד, ומכל "בהמה" יכול לצאת אדם.
מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם, "הערבות", 05.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
בבית הסוהר של האגו העצמי
נשמה אחת לכולם
איך לרכוש את הנשמה שלך?
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
עיגולים שאינם מצטלבים
כנס חיבור, "המדרגה הבאה". שיעור מס' 1
מתוך כתביו של המגיד מקוז'ניץ, ספר "עבודת ישראל":
"חז"ל אמרו, "פזור נאה לרשעים וכנוס נאה לצדיקים", והוא על פי מ"ש האר"י ז"ל בעולמות העגולים, שאין עגול נוגע בחבירו, ושם היה השבירה עד שניתקן בעולם היושר. ופירוש הענין והמשל, שהשכל של העגולים פירוש, כמי שסובב את עצמו ומתעגל ונפרד מקונו ונדמה לו שברצון עצמו ינהיג את עצמו, וזה שמתנשא לומר "אני אמלוך" וזה היה השבירה. וכן הרשעים כל אחד מתנשא בלבו "אני אמלוך" ולכן הם בעולם הפירוד ואינם יכולים להתחבר כמו העיגולים, כמו שנראה בחוש, כי לא יכלו לשבת יחדיו, ולהם נאה הפזור."
אם אנשים אינם יכולים לשלוט באגו שלהם, עדיף להם להתרחק זה מזה. בכך הם נעשים מותאמים למערכת העליונה.
המערכת העליונה מורכבת מ"כלים דעיגולים" ו"כלים דיושר". רצון ישר, פירושו, שהאדם מסוגל להיות ישר ולחבר יחד "ישראל, אורייתא, קב"ה". הוא מסוגל לשלוט ברצון ליהנות שלו, ובמידה שהוא שולט בו, להשתמש בו לתועלתם של האחרים. הוא מתחיל להרגיש שאלה לא אנשים זרים לו, אלא הוא בעצמו.
מה שקודם חשבתי שזה אני, זה היה רק הגוף הבהמי שלי. והמהות האנושית שלי נמצאת מחוצה לי. כל האנושות כולה, זה למעשה, ה"אני" הרוחני שלי, הגוף הרוחני שלי. וזאת, על אף שעכשיו נראה לי שהם כולם נמצאים מחוצה לי, ואני רוצה להתרחק מהם או להשתמש בהם, להזיק להם.
יוצא כך, שאני משתמש בגוף הרוחני שלי לטובת הגשמיות, עד שאני מתחיל להבין שדווקא מחוצה לי נמצא הגוף האמיתי שלי – הנשמה שלי. אבל אם אני עדיין נמצא באגו שלי, אז ככל שאנחנו מתרחקים זה מזה, כך יותר טוב. ואם אנחנו מתחברים, נעשה רק יותר גרוע.
לכן, על מנת להאיץ את התפתחותה של האנושות בתוך הרצון ליהנות האגואיסטי שלי, פתאום מתחילה לפעול תכנית חדשה, כיוון חדש: פתאום אנחנו מחליטים להתחבר. התחברנו לשוק המשותף, והכול קרס, במיוחד כדי לזרז את "הכרת הרע". ולמעשה, רק פיזור הוא טוב לרשעים, כלומר, לאלה שמשתמשים באגו שלהם.
הרי, זה דומה ל"כלים דעיגולים" בעולמות הרוחניים. אם ל"כלי" עדיין אין "מסך", הוא עגול לחלוטין ואינו נוגע בשני. במידה ויש "מסך", אז כל "כלי" הופך להיות ליושר, והערוצים הישרים האלה מתחברים ביניהם, ומתחילים להשפיע בצורה הדדית זה לזה. לכן, החיבור טוב לצדיקים.
אם לכל הרצונות יש "מסכים" והם משתמשים בהם לתועלת הדדית, אז הם כולם מתחברים וניזונים מצינור משותף אחד המספק אור לכולם. יוצא כך, שהשימוש בחברה הוא לטובה רק כאשר אנחנו נמצאים תחת ה"מסך" ומקבלים הכול כ"כלי" אחד.
לכן, כל מיני תאגידים והתחברויות במסחר ובתרבות רק מקרבים את "הכרת הרע". הרי, רשעים מתחברים ביניהם רק כדי כמה שיותר מהר לגלות את הצורך לעבור לצורת חיים אחרת.
צריך להסתכל על העולם בדומה לעולם הרוחני: העולם הרוחני כולו מורכב מ"כלים דיושר", והעיגולים הקיימים נעשו על ידינו מאותם הרצונות שבהם אנחנו בינתיים לא יכולים להשתמש. לכן, אנחנו עושים עליהם "צמצום", בדומה ל"מלכות" של עולם אין סוף, שצמצמה את עצמה ונשארה עגולה, ולאחר מכן, לפי מידת היכולת שלה, יוצרת קו ישר.
אנחנו צריכים לקחת ממנה דוגמה. אמנם, קשה מאוד לבנות קו ישר. אחרי "צמצום א'" נוצר רק קו דק במרכז של עיגול ריק עצום, אבל אנחנו צריכים דווקא את הקו הישר הזה! הרי, דווקא הוא קובע את מידת הדבקות שלנו עם הבורא.
כשאנחנו מסיימים לבנות את הקו הזה, ומצרפים אליו את כל מה שביכולתנו, בחוץ נשאר רק "לב האבן", החלק שאנחנו לא יכולים לתקן. ואז נעשית פעולה מיוחדת: "רב פעלים מקבציאל", שמסיימת את כל התיקון.
צריך להסתכל על ההיסטוריה של המין האנושי לא כמו על החיים של הגופים הבהמיים, אלא כמו על התפתחות של חלקי הרצון שסובל יותר ויותר. כתוצאה מכך, הסבל הזה מצטבר עד למידה כזאת, שאנחנו פתאום מבינים שאנחנו חיים תחת הנהגתו של "מלאך המוות", האגו שלנו.
במידה שהעולם מתפתח, הוא הופך להיות יותר מחובר, יותר גלובלי. הרשעים מתחברים ומגלים את האגו, את חוסר האונים שלנו, ועוזרים לנו להגיע ל"הכרת הרע" מהר יותר. נקווה שהקבוצה שלנו תשמש דוגמה לאנושות ותעזור לה להבין מה צריך לעשות. מצד שני, כל אחד עדיין יצטרך בעצמו להכיר את הרע שבו בגלל המכות שהמשבר הנוכחי מביא.
כנס חיבור "המדרגה הבאה", שיעור מס' 1, 26.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
צינור החמצן להצלת העולם
הפשטות המסובכת של העיגול
מתחילים להתעורר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, משבר עולמי, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
דמוקרטיה רוחנית
שאלה: כיצד תתחלק העבודה הרוחנית והפנימית בעולם המתוקן? האם ההבדלים הפנימיים בין האנשים יקבלו ביטוי חיצוני?
תשובתי: בעולם המתוקן כל אחד יממש ב- 100% את מה שעליו לבצע, על מנת לתקן את הרצון (ה"כלי") שלו. כל אחד בהתאם לדרגתו ורצונו.
אנשים מסוימים ילמדו מהבוקר עד הלילה ויממשו את החומר הנלמד בפנימיות. זה יהיה תפקידם, בדומה ליצירת תוכנה. ואחרים יעסקו רוב היום בארגון, ויקדישו ללימוד רק חלק קטן מזמנם. חלק מהאנשים יהיו המבצעים, חלק יממשו את עצמם בשירות, וכולי.
כל אחד יפעל בהתאם למידת חסרונו והביטוי שלו בעולם הזה. מפני שהאדם מבטא את עצמו בהתאם לרצונו הפנימי, בהתאם לדרגתו בתוך המערכת הכללית שמתחלקת לחמש דרגות עביות הרצון. כל אחד מאיתנו שייך לחלקים שונים ממנה, ל"איברים" שונים. זה יכול להיות ה"כבד" או ה"מוח" או ה"ריאות"...במערכת שלמה הכול חשוב כי לכל אבר, לכל חלק יש תפקיד משלו שקובע את כל המעשים החיצוניים שלנו.
לכן, כמות ואיכות התיקונים שלי נובעים מהשורש הרוחני של הנשמה שלי. וכדי להיות "תא" מתוקן במקום הנכון בתוך כלל הנשמות, עליי ללמוד לקבל את האור המחזיר למוטב.
נאמר: "אין כפייה ברוחניות", "אין האדם לומד אלא במקום שלבו חפץ".
המערכת עצמה קובעת את מקומו של האדם בהתאם להשפעתה, ועל כל אחד לעשות חשבון נפש עם עצמו בנוגע לצורת ההשתתפות שלו שהוא בחר. יתכן שה"ביקורת" הזאת תאפשר לו להתקדם. ואולי האדם יבין שהוא לא מוכן ליותר מזה, הוא יסתפק במעגל החיצוני, וזה יהיה מקומו המתוקן.
לא כולנו צריכים להתפרץ פנימה. החלק החיצוני של כל מדרגה נמצא בתוך החלק הפנימי של המדרגה התחתונה, והן בונות פירמידה של חלקים "משולבים" בין גלגלתא ועיניים ואח"פ. זהו עיקרון אוניברסלי והוא נובע מרוחניות.
יתכן שאתה חולם על שוויון כללי. כולם שווים, בכך שמלמעלה נותנים לכל אחד את כל מה שדרוש בהתאם לרצונו. ובכל היתר, כולנו שונים. הדמוקרטיה מצד הבורא היא בכך שכולנו אהובים באותה המידה וכולנו שייכים לעיגול דבקות אחד. ויחד עם זאת, קיימת היררכיה האופיינית לסולם הרוחני עד גמר התיקון.
לכן, מקבלי ההחלטות הם רק מי שנמצא בגדולה האמיתית ומשתוקקים ליתר חכמה וליתר דבקות, ולא אלה שמשתוקקים ליותר כסף ושליטה. פעם, בעם ישראל אנשים כאלה נקראו "סנהדרין" או "הכנסת הגדולה".
מצד שני, המושג "שוויון" בחברה המודרנית הוא הרסני. החזון לשוויון מביא לפאשיזם. כל הסוציולוגים, הפוליטולוגים (אנשי מדע המדינה) ואנשי מקצוע אחרים יודעים שהמשטר הפשיסטי הוא השוויוני ביותר: שם מדברים כל הזמן על האזרח הפשוט, על הפועל הפשוט וכן הלאה. והתוצאות ידועות לנו.
לכן, המבנה הנכון הוא הפירמידה הרוחנית, ובה לכל אחד יש הזדמנויות שוות למימוש עצמי.
מתוך שיעור על פי המאמר "הערבות", 23.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
התכונות הייחודיות של החברה העתידית
כל אחד חשוב
שוויון במשפחה הכללית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
העוּבָר של השלב הבא
שאלה: מדוע ההתקדמות הרוחנית נעשית דרך הרגשה של הכבדה, למרות העבודה בקבוצה והביצוע של השיטה?
תשובתי: ואיך אתה יכול להתקדם אם לא תהיה לך הכבדה, לא יהיה אגו, אם אתה לא תרגיש שאתה צריך לתקן משהו? בעזרת מה אתה תעלה? איפה המָסָה שלך שאותה צריך לתקן, שממנה אתה תפסל את הצורה שלך שדומה לבורא?
כלומר, כל האגו, שניתן לנו מלידה ושאחר כך מתווסף אלינו בכל מדרגה, זהו אותו החומר שממנו אנחנו מייצבים את הנשמה. נשמה, זה אותו האגו שמיוצב בצורה של הידמות לבורא. אם במקום לבלוע הכול לתוכו, אני משתדל להעביר דרכי את האור העליון לכל השאר, אז האגו הזה הופך לחומר רוחני, ל"מסך ואור חוזר". במקרה כזה נוצרת ממנו ה"נשמה". אנחנו לומדים את זה ב"פתיחה לחכמת הקבלה" וב"תלמוד עשר הספירות".
הבורא ברא רצון. כדי שאנחנו נוכל לעבוד איתו בצורה נכונה, הרצון נופל לתוך כוונה אגואיסטית. על ידי שינוי הכוונה בעזרת האור לכוונה הפוכה, ל"על מנת להשפיע", אנחנו משתמשים ברצון הזה כדי להשפיע. והוא חייב כל הזמן להתפתח בנו, כדי שאנחנו נוכל כל הזמן לעלות ולהידמות יותר ויותר לבורא. לכן, ללא נפילות קבועות לתוך האגו, והתיקונים שבאים אחריהן, אנחנו לא עולים.
בדיוק כפי שאנחנו הולכים על שתי רגליים, צועדים לסירוגין ברגל שמאל ורגל ימין, כך גם בעבודה שלנו תמיד ישנה פעולה ופעולה נגדית לה, זה לא יכול להיות אחרת בעולם שלנו. כי הבורא זה כוח אחד, והכוח השני יכול להיות רק הופכי לו. איך אפשר להפכו דומה לבורא, כלומר להביא את הנברא לכזה מצב, שבו הוא יהיה באותה דרגה, באותו סטטוס, כמו הבורא? לכן הנברא נברא מחומר שרוכש מתוך הצורה ההפוכה לבורא, את הצורה שלו, את השקפתו. הירידה של האדם, זה כמו עלייה, זה כבר "עוּבָר" של המדרגה הבאה.
מתוך השיעור הווירטואלי, 21.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
האם אפשר להסתדר ללא ירידות בעבודה
בדיקת ההתקדמות הרוחנית
דוחפים אותנו מהדרך או נותנים לנו דחיפה קדימה?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית |
הגוף הוא זמני, ה"נקודה שבלב" היא נצחית
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 2
שאלה: איך אני יכול להתקשר עם המשפחה האירופאית הענקית הזאת, אם אני לא מכיר אף אחד אישית? באיזו רמה ממומש הקשר הזה?
תשובתי: גם אני לא מכיר כאן אף אחד, חוץ מ- 10-15 אנשים שבהם נתקלתי אישית, ואני אפילו לא רוצה להכיר. מה אכפת לי איך קוראים לכל אחד?! אני אף פעם לא זוכר שמות ולא יודע מה מהווה בפני עצמו אדם זה או אחר. זה בכלל לא חשוב! מה שחשוב הוא, שיש לו איתך אותה השתוקקות ולכן אתם נמשכים אליה, ויחד כבר מהווים איזה שלם. מהחיבור הזה מורכבת השיטה שלנו.
מה כאן הקשר לגופים של האנשים, מאיפה הם, באיזו שפה הם מדברים, מה האופי שלהם, האם זה גבר או אישה? – לכל זה אין שום חשיבות. אנחנו צריכים רק את החיבור של ה"נקודות שבלב" שלנו ולא שום דבר יותר. בכל מקרה, בסופו של דבר, בעוד כמה עשרות שנים הגופים האלה כבר לא יהיו קיימים בעולם שלנו, ויישארו רק ה"נקודות שבלב". ואותן אנחנו צריכים לחבר כדי להרגיש בהן את הקיום הנצחי.
וכל הגשמיות לאט לאט נעלמת, לא נשאר מזה שום דבר. העיקר, זו הנקודה הנצחית שלנו! כאשר אתם תתחילו לשים לב רק לנקודה הזאת שבלב, אתם תתחילו להתייחס אחרת לגמרי לאדם. לעיתים קרובות אני נוזף בתלמידים שלי, אתם יודעים מה האופי שלי, אבל את הנקודה הזאת שבהם אני מאוד אוהב.
מתוך שיעור מס' 2 בכנס אירופה, 22.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
נקודת המינוף
מתעלים מעל למציאות הגשמית
כניסה נכונה לתוך הכנס
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים |
כשהמסכים יפלו
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סעיף כ':
"ואותו הגוף, בצורתו הרעה, הניתן לנו כעת, גם הוא אינו פוגם את מהותנו, להיותו הוא וכל קניניו , עומדים להתבטל לגמרי, יחד עם כל מערכת הטומאה, שהיא מקורם. ו"כל העומד להשרף, כשרוף דמי", ונחשב, כמו שלא היה מעולם.
אמנם הנפש, המלובשת בגוף ההוא, שמהותה היא ג"כ בחינת רצון בלבד, אלא רצון להשפיע, שהיא נמשכת לנו, ממערכת ד' עולמות אבי"ע דקדושה, היא קיימת לנצחיות, כי צורה זו של רצון להשפיע, הוא בהשואת הצורה לחי החיים, ואינה ח"ו בת חילוף."
אנחנו נמצאים במציאות אין סופית, וכל ה"עולמות", כלומר ההעלמות, הם רק "מסננים" שמתאימים עבורנו את תמונת האין סוף, מדרגות ההסתרה, שקיימות רק בתפיסה שלנו. הם ייעלמו ברגע שאנחנו נוכל לבטל את ה"גוף" שלנו, את הרצון לקבל לעצמו.
אבל את הרצון הזה עוד צריך לגלות. היכן הוא בעצם נמצא? כי היום למעשה כל הרצונות שלי פועלים בדרגה "בהמית". הרצון לקבל האמיתי מתגלה רק כאשר אני מתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע ומגלה את כל מה שמנוגד לרצון להשפיע. כנגד "קו ימין" מתגלה "קו שמאל", נגד הקדושה מתגלה הטומאה.
כאן למטה, מתחת ל"קו של התפיסה הרוחנית", אנחנו נמצאים בעולם מדומה, שבו הרצונות שלנו, כמו שנאמר, "כולם כבהמות נידמו". אבל אם על ידי עבודה בקבוצה, בהפצה, בחיבור למען החברים, למען האנושות, ובסופו של דבר למען הבורא, אנחנו מגלים את הנטייה שלנו כלפי מעלה, אז מגלים את ה"גוף" המקולקל שלנו, כלומר את הרצון לקבל עם כוונה על מנת לקבל.
כדי לתקן את הרצון הזה צריך לשנות את הכוונה שלו לעל מנת להשפיע. הרצון לקבל עצמו נשאר, ואילו מעליו אני בונה רצון על מנת להשפיע, שנקרא "נשמה". המהות שלה היא בהשפעה שלי לכולם. בזה שאני נותן לכולם, אוהב את כולם, אני מפתח מעל ל"גוף" שלי את הנשמה. ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לתיקון.
גם עכשיו אנחנו קיימים בעולם אין סוף. וגם עכשיו הכול תלוי בכוונה שלי. אין משהו שקיים וקבוע, אלא הכול מצטייר ומתרחש רק בתוך התכונות שלי.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 13.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הינומה על פני האין סוף
לחזור למלכות דאין סוף
העולם שנבנה על פי בקשתי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
במה מתלבשת הנשמה?
בעל הסולם, מאמר "השלום", גלגל שינוי הצורה:
"הגם שאנחנו רואים את הגופים, שמתחלפים ועוברים מדור לדור, הנה זהו רק מקרה הגופות.
אולם הנפשות, שהן עיקר העצמות של הגוף, המה אינם נעדרים במשפט בני חילוף. אלא המה נעתקות ובאות מגוף לגוף, מדור לדור."
"גוף", זה נקרא הרצון לקבל. אם יש לו כוונה על מנת להשפיע, אז לפי חוק השתוות הצורה, מתלבש בו האור. והחלק הראשון, הכי קטן של האור הזה, המדרגה הראשונה של הנשמה, נקרא "נפש". אם מדברים על כללות האור שמתלבש ברצון המתוקן, זו דרגה אחרת של הנשמה, ונקרא "נשמה". ואת האורות הגבוהים ביותר, "חיה" ו"יחידה", אנחנו לא נגלה עד גמר התיקון.
בכלל, במציאות קיימים רק "אור" ו"כלי". ישנם מצבים שהאור אינו יכול להתגלות בתוך הכלי, והאור רק "מאיר" לו קצת, בכך שמחזיק בו איזו חיות. וישנם מצבים, שהכלי רוכש מידת השתוות לאור, כוונה. כי הרצון לקבל עצמו הוא תמיד הפוך לאור שמכוון כולו להשפעה. אבל אם מעל לרצון ישנה כוונה על מנת להשפיע, שנקראת "אמונה למעלה מהדעת" או "אור חוזר", אז הוא יכול במידה מסוימת הדומה לאור, לקבל אותו. ביניהם כבר קיים קשר והאור שמגיע לתוך הכלי נקרא או "נפש", או "רוח", או "נשמה".
על זה מדברת חכמת הקבלה, על תיקון ה"גוף", הרצון. מצד שני, ברצון הנוכחי שלנו אין שום נשמה, אפילו לא "דרגת נפש".
מה שנוגע לגוף הגשמי, עליו בכלל לא מדברים, מפני שהוא רק מצטייר לנו כחלק של כל העולם המדומה הזה.
ספרי המקובלים, זה לא ספרי רפואה ולא ספרי עזר אנטומיים. הם מדברים על העולם הרוחני, על הנשמה. וה"נשמה", זה חלק אלוקה ממעל, כלומר רצון להשפיע, אור שמתלבש ברצון לקבל המתוקן. זה בכלל לא הרצון הנוכחי שנמצא בעולם שלנו ובו חיים בני האדם, כי הוא השייך לדרגת ה"חי". לא, מדובר על רצונות שמתגלים בי כלפי הבורא ושייכים לדרגת ה"מדבר".
איפה אפשר להשיג את הרצונות האלה? בקבוצה, בין החברים. אני אגלה אותם רק שם, אבל לא ברגשות הפיזיים.
ולכן, כל מה ששייך לגוף, לפיזיולוגיה, אפשר "להניח בצד". חכמת הקבלה לא מדברת על זה. היא עוסקת ברצון שמתגלה לי ביחסים ההדדיים עם הבורא. רצון טוב או רע נקרא, כאשר אני רוצה לתת לבורא, או להיפך לגנוב ממנו.
דווקא את היחסים האלה מציגה הדוגמה של האורח ובעל הבית. כאשר אני יושב ליד השולחן עם המאכלים, העניין כאן הוא לא באווירה שמסביב, אלא דווקא בבעל הבית. כל השאר, זו דרגת ה"חי", בהמיות, וזה נשאר "מחוץ לתמונה". העניין הוא, שאני יושב מול בעל הבית. איך אני מתייחס אליו? איך הוא מתייחס אליי? מה מתרחש בינינו? זו נקראת חכמת הקבלה, ורק זה נקרא רוחניות.
מתוך שיעור על מאמר "השלום" של בעל הסולם, 08.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
כלי של נשמה
מהי נשמה?
גלגולי חיים רבים בגוף אחד
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
תחיית המתים
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סעיף ג':
"חקירה הה': ענין תחית המתים. כיון שהגוף, הוא דבר בזוי כל כך, עד שתכף מעת לידתו, נידון למיתה וקבורה. ולא עוד, אלא שאמרו בזוהר, שמטרם שהגוף נרקב כולו, לא תוכל הנשמה לעלות למקומה לגן עדן, כל עוד שיש איזה שיור הימנו. וא"כ, מהו החיוב, שיחזור ויקום לתחית המתים ? וכי לא יוכל הקב"ה, לענג את הנשמות, בלעדו?"
באמת, בשביל מה להחיות שוב את ה"גוף"? ומה יהיה עם הנשמה? היא תרד שוב מ"גן עדן"?
"ויותר תמוה, מ"ש חז"ל, שעתידים המתים לקום לתחיה במומם, כדי שלא יאמרו: "אחר הוא". ואח"ז ירפא את המומים שלהם."
לאחר שהגוף נרקב, לא נשאר ממנו כלום. אז למה הוא צריך לקום לתחייה? ומה זה משנה, אם מישהו יאמר משהו?
"ויש להבין: מה איכפת לו להקב"ה, שיאמרו: "אחר הוא", עד שבשביל זה, הוא יחזור, ויברא, את המום שבהם, ויוצרך לרפאותם?"
"גוף", כלומר הרצון לקבל, מלכתחילה תמיד היה קדוש ותמיד היה בדביקות. וכל אותו הסיבוב שאנחנו עוברים, דרוש רק כדי לקבל התעלות נוספת אל הבורא, כדי שנרגיש את כל 125 המדרגות, שיהיה לנו דיוק, עדינות, שנברר ונחדד את התפיסה שלנו בהרגשת הבורא ושנעלה את עצמנו מדרגת הנברא לדרגת הבורא.
לכן הרצון לקבל חייב לעבור את כל הסיבוב הזה, ובגמר התיקון שוב לבוא ולרכוש את כל המומים. אז אנחנו נוכל להשוות, בין מה שהוא היה בתחילת הבריאה ולֵמה הוא הפך להיות בסוף הבריאה, לאחר שעבר את כל המדרגות ונרקב.
כל זה ממומש על ידי העבודה שלנו, שבסופה, לאחר "תחיית המתים", אנחנו רוכשים אבחנה חדשה של הרצון ועל ידה יכולים להידבק בבורא.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 27.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
שלבים של דרך גדולה
שלוש מאות ועשרה עולמות כשׂכר
אזכרה או הכרת תודה?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
חיים חדשים - 90
תוכנית הטלוויזיה "חיים חדשים" בנושא "בריאות, הגוף והנפש".
צפה/האזן לתוכנית:
להורדת התוכנית: 
וידאו | 
אודיו | MP4
תוכניות קודמות:
חיים חדשים - 89
חיים חדשים - 88
חיים חדשים - 87
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות |
תיקון "בזוגות" בכל המדרגות
שאלה: בשביל מה אנחנו מתחברות בזמן הכנס? כדי להכין כלי לגילוי של תכונת ההשפעה או רק כדי לתמוך בגברים?
תשובתי: ראשית, אין כלי גברי נפרד או כלי נשי נפרד. "מלכות" של "עולם האצילות" כוללת בתוכה את כל הנשמות, ואם גברים ונשים אינם מתחברים בתוכה, אנחנו לא מעוררים את "זעיר אנפין" ואת "מלכות" להתחבר ביניהם כדי למשוך מלמעלה אור שיתקן אותנו.
היום אנחנו, גברים ונשים, כלומר, נשמות שבורות, חייבים להעלות מ"ן (בקשה לתיקון) ל"מלכות" של "עולם האצילות". והיא צריכה להתכלל מהרצון המשותף של הגברים ושל הנשים יחד ומקימה קשר עם העליון שלה, זעיר אנפין (ז"א). ואז הם מפעילים זוג יותר עליון שנקראים "אבא ואימא" (או"א).
בצורה כזאת, פועלים כאן שלושה זוגות, שהם שלבים דומים של התפתחות או נסיגה. על ידי ה"יוזמה" שלנו אנחנו מעוררים את הזוג השני, הוא מעורר את הזוג השלישי, והזוג הרביעי כבר שייך ל"אריך אנפין", לאין סוף.
כלומר, עלינו לייצב נכון את עצמנו כלפי המדרגות הרוחניות שעליהן מספרים לנו המקובלים. שם יש שני "חצאים", גברי ונשי שעושים פעולה רוחנית, משלימים לגמרי אחד את השני כדי להשפיע. אם אנחנו נפעל בדיוק כך, אנחנו נגיע להתאמה לעליון, ואז נגלה את עצמנו בעלייה אליו.
מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם, 13.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לא טוב היות האדם לבדו
הרצון הנשי היחיד
הכוח הנשי והגברי הם תנאי להתעלות הרוחנית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, נשים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
כלי של נשמה
בחכמת הקבלה ה"גוף" של ה"פרצוף" נקרא רצון לקבל על מנת להשפיע, וה"נפש", זה האור שממלא אותו. כדי לרכוש נפש, אנחנו בונים חיבור בינינו, כלומר מהרצון לקבל אנחנו מייצבים רצון להשפיע. לשֵם כך אנחנו מתקשרים עם הקבוצה מעל לאגו, מוותרים על הרצון לקבל והופכים אותו לפעולות הפוכות. בזה הרצון לקבל עובד בעל מנת להשפיע.
ההיפוך מהאגו להשפעה נעשה על ידי הבורא, אם אני מחייב אותו לכך על ידי העבודה שלי בקבוצה, בסביבה, כמו שנאמר: "ניצחוני בניי". הוא פועל עליי ואז הרצון לקבל שלי יכול לעבוד בהשפעה.
לפיכך, עכשיו אני מתייחס בצורה כזאת לחברים ואנחנו בונים קשר בינינו, בכך שבונים צורות של השפעה מהעביות של הרצון לקבל, שהופך לזכות של הרצון להשפיע.
הרצון לקבל מתחלק לחמש שכבות של "עביות", משורש ועד ד'. ועוד יש בתוכו "עובר רוחני", נקודה שבלב (•) שכל הזמן מעוררת אותי, "מזעזעת" אותי. כדי לממש את ה"נקודה שבלב", אני נכנס לקבוצה ומעורר על עצמי את המאור המחזיר למוטב, "אור מקיף" (או"מ). קודם כל הוא עושה בתוכי "צמצום א'" (צ"א), שעל ידי זה אני יכול לא לקבל בחשבון את הרצון לקבל שלי. ואחר כך אני אוכל אפילו לעבוד עם הרצון לקבל שלי בעל מנת להשפיע, אבל כבר לא בעביות אלא בזכות, שגם כן מתחלקת לחמש מדרגות. ובהתאם לכך אני רוכש חמישה אורות: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, ממטה למעלה: נרנח"י.
באופן כזה, הרצון להשפיע שלי מיוצב מהרצון לקבל שהיה בי קודם לכן. הרצון להשפיע הזה נקרא "כלי של נשמה". למה דווקא נשמה? מפני שעד לדרגה הזאת אנחנו מקבלים אור בקביעות, בכך שמשתמשים בעביות שורש, א', ב' (נר"ן), ואילו את האורות "חיה" ו"יחידה" לא יכולים לקבל בקביעות ולכן הם מגיעים אלינו רק כהארה (ח"י).
לכן, "כלי של נשמה", זה נקרא זָכות של הרצון להשפיע, והאור שממלה אותו נקרא "אור של הנשמה". בכללות, זוהי הנשמה שלי שמעבירה בהדרגה לזָכות את כל האגו שלי לצידה. כלומר, הרצון לקבל לא נעלם, אלא אנחנו רק מחליפים את השימוש בו.
מתוך שיעור על המאמר "גוף ונפש", 06.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מהי נשמה?
השאלה שכולם שואלים
נשמה אחת לכולם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
להיכנס "עם הראש בקיר", או שבכל זאת נחשוב?
שאלה: מה זה אומר "לבקש מהבורא"? איפה הבורא הזה? איך אני יכול לבקש ממנו, אם אין לי עליו שום מושג?!
תשובתי: צריך לחפש! כל אחד צריך לתאר לעצמו את זה בלב שלו, אולי אפילו בדמיון שלו, אף על פי שהמקובלים לא עוסקים בדמיונות.
הבורא נקרא הכוח הכללי של הטבע. מדוע אנחנו אומרים שאנו פונים אליו? זה באמת גורם לבלבול גדול. אבל ישנו כוח שאותו אני יכול לגלות לפי הרצון שלי. כי בחיים הגשמיים שלנו אני גם כן מגלה איזה שהן תופעות בהתאם לרצון. אם לא היה לי רצון, אז לא הייתי רואה, לא הייתי נושם. לכל דבר מופיע תחילה הרצון, ואחר כך אני חווה את זה, מגלה, שומע, מבין, פוקח יותר את העיניים, פורץ לאן שהוא. כל זה, בהתאם לרצון.
אותו הדבר גם כאן. העולם הרוחני זה בסך הכול קשר, שבינתיים ניסתר בינינו. ובו אנחנו מגלים את החיים שלנו שאינם תלויים בגוף. הגוף מת, ואילו אנחנו ממשיכים לחיות בקשר הזה. הקשר הזה נקרא "נשמה". עכשיו אנחנו צריכים לגלות אותה. הגוף שלנו לא מפריע לזה. אם אנחנו מבטלים אותו, כלומר, נחייה בתוכו מפני שחיים, מבלי לתת לו תשומת לב מיוחדת, מבלי להגדיל אותו, נשתמש בו כפי שהוא, נאכיל אותו, נשקה אותו, נרחץ אותו ונשכיב אותו לישון, נטפל בו כמו בבהמה ולא יותר מזה, ואת כל השאר נקדיש לגילוי הנשמה, אז אנחנו נגלה אותה.
"נשמה", נקראת הקשר בין כולם. כדי לגלות אותה, יש לך נקודה, התחלה של הנשמה. אם הנקודה הזאת לא נמצאת, אז אין על מה לדבר, אתה חופשי, לך תתעסק בגוף, תיהנה מהחיים. אבל אם יש לך "נקודה שבלב", תחילת הנשמה, שמעוררת אותך, לא נותנת לך מנוחה, אז אתה מגיע לקבוצה קבלית ומסבירים לך איך להתחיל לגלות את הנשמה שלך, את הקשר שלך עם האחרים. זה לא קשר בין בני אדם, בין הגופים שלהם, אלא קשר בין רצונות בודדים שבכל אחד מהם קיימת נקודה, תחילת הנשמה.
תתאר לעצמך את מיליון חברי הקבוצה העולמית שלנו (על אף שיש הרבה יותר), ובין כולם ישנה רשת קשר שנסתרת מאיתנו. אותה אנחנו צריכים לגלות. ברגע שאני מגלה את החלק ה- 1/125 של הקשר הזה, אני כבר נמצא במדרגה הראשונה של הכרת הנשמה שלי או במדרגה הראשונה של העולם העליון, ובאותה הרשת אני מגלה את העולם הרוחני, את האני שלי, את הנצחיות, מעל לזמן, תנועה ומקום, את כל המימד העליון ואת המקור של כל זה, שנקרא "הבורא". לזה אנחנו נמשכים.
ישנם אנשים שכבר גילו את הרוחניות, כתבו על זה ומסבירים לנו בצורה מדויקת ומפורטת, איך לממש באופן הדרגתי את הגילוי הזה, בעזרת אילו מעשים. וכל זה נקרא "תורה", ספר הוראות. לא מדובר בה על שום פעולות ותנועות פיזיות עם הגוף שלנו, אפשר להשאירו במנוחה. מדובר רק על איך אפשר לפתח את הרגישות שלנו, דרך הקשר עם הזולת, כלפי אותו הכוח העליון, ואז אתה תשיג נצחיות.
שאלה: אני יושב כאן עם הטקסט של הזוהר ומנסה להרגיש משהו אחר שקיים כאן, כתוצאה מהמאמצים המשותפים שלנו, אבל אני לא מצליח בזה. אני ממשיך, ושוב נוחל כישלון, וכך שוב ושוב... אתה אומר: "תבקשו מהבורא!", אבל אין לי שום מושג עליו, אין לי במה להיאחז!
תשובתי: אני ממליץ לך, אם נתקלת כבר אלף פעם עם הראש בקיר, אז אולי מהמכות האלה משהו "זז" בראש שלך, ואתה יכול להתעמק קצת יותר במחשבות שלך, באיזה שהוא יחס לבורא: "מי מסתתר שם, מי מפריע לי? מי הציב לפניי את הקיר הזה?". אתה כבר לא סתם דופק את הראש בקיר, אלא מוסיף לזה מחשבה. מהמכות האדם מתחיל להחכים. נכון? לזה אני מצפה ממך...
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 06.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לבקש מהבורא
המפתח לקשר עם הבורא
הזוהר מתגלה באהבה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
הכוונה קובעת את המעשה
מתוך הכנס בנובוסיבירסק, שיעור מס' 6
שאלה: אנחנו חיים בעולם פיזי, שבו יש הרבה פיתויים. אנחנו יכולים לתת רק על ידי זה שמקבלים. איך אפשר לכוון את הרצונות של התענוגים הגשמיים, להשפעה?
תשובתי: אם בראש שלך תהיה כוונה נכונה, אז תעשה מה שאתה רוצה, כי לא תוכל לעשות שום דבר רע. אתה תעשה את מה שצריך לתועלת הגוף והנשמה. נניח, שאתה צריך לאכול שתי ארוחות צהריים, מפני שהגוף שלך דורש את זה, אז תאכל לבריאות, אבל, יחד עם זה, צריכה להיות לך כוונה נכונה.
שאלה: ואם הרצונות שלי יפריעו לי בעבודה הרוחנית?
תשובתי: אבל אם יש לך כוונה נכונה, אז איך הם יפריעו ?! לא יכול להיות מעשה לא נכון עם כוונה נכונה, כי הכוונה קובעת את המשמעות של המעשה.
אדם יכול לעשות הכול, אם באמת יש לו כוונה נכונה.
בעיקרון, חכמת הקבלה אוסרת על הגבלות מסוג כלשהו. אם אתה נאחז בבורא, ואתה מחזיק בו כמו בולדוג, אז כל שאר הדברים שאתה עושה, אתה עושה אותם מפני שכך זה צריך לצורך ההתקדמות שלך.
מתוך שיעור מס' 6 בכנס בנובוסיבירסק, 09.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כשהכול בסדר
צלחת למזל טוב שנשברה בכוונה
על פסגת הכוונה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כוונה |
מה יש שם מאחורי הקיר?
התפיסה המדעית המודרנית מתקרבת למה שחכמת הקבלה אומרת על תפיסת המציאות. לפני מאה שנים זה נראה כלא יאומן. הפיזיקאי יו אברט (Hugh Everett) התחיל לדבר על התפיסה החדשה לפני חמישים שנה. כיום התיאוריה הזאת כבר "שווה זכויות". המדענים הבינו שהמציאות היא מורכבת הרבה יותר ממה שנראה קודם, והיא לחלוטין לא כזאת כפי שאנחנו תופסים אותה. התפיסה שלנו היא יחסית ואינה משקפת את המציאות. היא תלויה במשקיף. בשבילנו תמונת המציאות הזאת היא אמיתית, אולם לייצור אחר היא תיראה אחרת.
וכאן מופיעה על הבמה חכמת הקבלה, שעוסקת ביסודות הבריאה ומסבירה אותה מחוץ להקשר של הרצון לקבל שלנו. בכך היא תופסת עמדה אובייקטיבית יותר, ללא קשר לאף משקיף ספציפי.
נניח, שישנם חייזרים שרואים את מה שאנחנו לא רואים בחמשת החושים שלנו. אבל חכמת הקבלה מדברת לא עליהם, היא מציגה עמדה כללית יותר, עולה מעל הבריאה וחוקרת רק את הצורות הדומות לבורא. זה מדע "נקי" באמת שחוקר את היסוד של הכול, שאינו משתנה עד גמר התיקון.
חכמת הקבלה מסבירה שהבריאה מבוססת על "אורות" ו"כלים", שהכול מורכב מהם. "כלי" – זה החומר, וה"אור" זאת הצורה שלו. במילים אחרות, "כלי", זה רצון לקבל שמתלבש בצורות שונות, ו"אור", זאת צורה שמתלבשת בו, התחושה שהוא מרגיש כאשר הוא מתמלא.
נניח, שאני מאוד נהנה לראות את האדם האהוב עליי. בהתאם לכך, יש כאן כלי ומילוי – רצון שמתמלא ברגש. מי נתן לי את הרגש הזה? לא אני, ולא הוא, אלא היחס שלי כלפיו. זה מה שנקרא "אור". ואם אני אתייחס בצורה כזאת לכל דבר, אני אמלא את הכלים שלי, את הרצונות שלי. לכן, אני חייב לאהוב את הכול: הדומם, הצומח, החי, האדם והבורא. לשם כך אני מתקן את הכלי שלי, כלומר, עובד על הרצון שלי, ואחר כך ממלא את עצמי, כלומר, מגלה בו את האור.
זה ההבדל בין חכמת הקבלה והמדע המסורתי שמסביר כיצד להשתמש טוב יותר ברצון לקבל. בכללות, המדע אינו משמש לטובת האדם. לא במקרה המקובלים וגם המדענים מהעת העתיקה, כמו אפלטון ואריסטו, היו סבורים שאסור למסור את המדע לשימוש רחב. הרי היצר הרע שולט באדם. וזה אומר, שצריך קודם לתקן אותו, אחרת המדע ישרת את צורכי האגו למטרות הרסניות. וזה בעצם מה שקרה במשך כל ההיסטוריה.
אבל העניין הוא אפילו לא בזה, אלא בכך שהמדע המסורתי אינו מדויק. אי אפשר לסמוך עליו בכל דבר. הוא אמיתי רק בגבולות הגשמיים של העולם שלנו, בגבולות של האגו שלנו. אבל אם מתעלים מעליו, הוא כבר לא תואם למציאות, הוא לא מתאר את מה שקורה לנשמה. את חוקי הנשמה חוקרת דווקא חכמת הקבלה, שמציגה את הגישה הכללית, ולכן היא אמיתית בכל המקרים, גם בעולם שלנו.
האם העולם יהיה טוב יותר אם לכל אחד יהיה מכשיר טלוויזיה שבנוי בתוך המשקפיים, וטלפון סלולרי טמון בתוך האוזן? להיפך, דווקא כיום אנחנו לבסוף מבינים שהמדע נמצא במשבר, והוא התחיל עוד לפני 30-40 שנה. המשבר הוא לא בכך, שזמן רב לא נעשו גילויים גדולים, אלא בכך שאין לנו מה לגלות. אותו הדבר קורה בחינוך ובתחומים אחרים: אין לנו לאן ללכת. מה שלא נעשה, זה לא יצליח, וגם הרצון כבר אזל.
וכאן חשוב להטיל ביקורת, לבדוק מחדש את העקרונות הבסיסיים. אנחנו הגענו לקיר, וחכמת הקבלה מציעה לנו להכיר מה נמצא מעבר לקיר, מציעה עזרה לעבור דרכו. כך או אחרת, אנחנו נצטרך לעשות זאת:
- או תחת הלחץ של הצרות, בעל כורחנו, ללא אפשרות אפילו למות איפשהו בצד, זה יהיה קשה מאוד.
- או בדרך טובה וקצרה.
שאלה: אז מה יש שם מאחורי הקיר?
תשובה: שם אנחנו נשתמש בטבע שלנו, ברצון לקבל, באגו, בצורה הפוכה. קודם אנחנו פיתחנו כל דבר שתמך באגו ומילא אותו. המדע, התרבות, הכלכלה – כל ה"פיתוחים" שלנו נבעו מהרצון האגואיסטי. יוצאי הדופן היחידים הם הצרכים הבסיסיים של דרגת"ה"חי" – המינימום ההכרחי. כמעט כל דבר שאנחנו רואים בחנויות ובסופרמרקטים הוא מעבר להגדרה הזאת. רוב מוצרי המזון פותחו לא כדי להבטיח חיים נורמליים, בריאים, אלא כדי שמישהו ירוויח עלינו. זאת דוגמה לשימוש המדע לטובת יחסי אנוש מקולקלים.
ההישגים המדעיים ב-200 השנים האחרונות (ראו שרטוט 2) משקפים את גידול ההערכה של האגו, ולמעשה, מזיקים לנו. אנחנו מפתחים רק את תחומי המדע שעוזרים לנו להתעשר, להתעצם, ולשלוט אחד בשני באמצעים מתוחכמים. האדם מוכרח לעבוד עשר שעות ביום כדי לספק למישהו רווח ולקנות כל מיני מוצרים. והמדע שלנו מספק את הצרכים של המערכת הזאת.
אבל עכשיו הגיע הזמן להפסיק עם זה ולהתחיל לפתח את חכמת הקבלה. הרי, החלק האנושי של הרצון שלנו שייך לנשמה, אבל אנחנו השתמשנו בו לסיפוק הצרכים החומריים.
היום הגישה הישנה קורסת. נקווה שיישארו לנו משאבים לצרכים ההכרחיים ומעליהם אנחנו נבנה מערכת נפלאה של חיים רוחניים.
הגישה הישנה מסתיימת בעקבות הכרת הרע שנמצא בה. בקרוב זה יקרה. כבר היום האנשים מתחילים להבין שאי אפשר לייצר מוצרים ולהגדיל את הצריכה לנצח. החברה הצרכנית מגיעה לקריסתה – גם בגלל סתירות פנימיות וגם בגלל סיבות חיצוניות. הרצון שלנו התמלא ומקבל צורה חדשה, "מתעגל". הוא כבר לא מעוניין במותרות. בקרוב האנשים ירגישו את זה, כאשר ייכנסו לחנות ולא ירצו לבחור מבין מאתיים סוגים שונים של גבינה. יהיה מספיק גבינה פשוטה, יוגורט רגיל, כמה סוגים לבחירה, יותר ממספיק.
זהו המשבר האמיתי – כאשר הרצון הפנימי משתנה. כיום, עלות הפרסומת מהווה חלק הארי של עלות הסחורה, אבל הרצון החדש ישבור את המערכת הזאת. המדע והתעשייה שאנחנו בנינו חייבים להפסיק להתקיים במתכונת הנוכחית ולקבל את הצורה האינטגרלית. אפילו הקניות ההכרחיות שלנו יהיו אינטגרליות – למען תועלת לאדם.
אז תדמיין איזו פשיטת רגל העולם יחווה. ברור, שאם אנחנו לא נתחיל בתיקון פנימי, מלחמת עולם תפרוץ, ללא ספק. הרי, זאת התקווה היחידה של בעלי השררה לשמור על משהו מההון שלהם. אז הפתרון הוא החינוך האינטגרלי. אנשים יצטרכו לעבוד הרבה פחות, ויתפנה להם זמן לדבר העיקרי – להתפתחות הנשמה ואיחוד עם הבורא. אין טעם להתחיל בסבב חדש של "הפקרות" טכנולוגית...
באופן כללי, לפי כל הסימנים, אנחנו עומדים בפתח של "ימות המשיח", כפי שכתב בעל סולם.
מתוך השיעור על המאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 13.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כל הפרטים נחוצים להתקדמות
זרקו כבר את הקביים שלכם!
אל תסחור בחכמה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, חושבים מדע, מציאות מדומה, משבר עולמי, פוסטים נבחרים, שיעור הקבלה היומי |
התשלום ישנו כשהוא איננו
אם אנחנו נמצאים בדרך הרוחנית, אז צריכים להשקיע כוחות עבור כל צעד. מצד השני, חלק גדול מהאנושות ישיג את העולם הרוחני, כמו שאומרים, "בבת אחת". ודווקא אנחנו נספק להם את הקפיצה הזו בזעה ובעבודה הקשה שלנו.
מה אנחנו נקבל מזה? במקרה הטוב סיפוק מהעבודה שנעשתה, או בכלל כלום. זאת המשמעות להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", בדיוק כך נקראים בתורה המבצעים של השליחות הזאת.
במילים אחרות, אנחנו עושים את הכול בהשפעה שהיא בעצמה "קודש". אנחנו "עובדים ללא הפסקה", אנחנו נתקעים בחוסר הכרת תודה ובהתנגדות, ובסופו של דבר, בבת אחת כולם יקבלו את מה שעלה לנו כל כך ביוקר ודווקא בהם יתגלה האור הגדול ביותר.
שאלה: אבל איך זה? אחוז אחד משקיע את הנשמה שלו, עובר "מחסום", מתקן את עצמו להשפעה ופתאום ה- %99 האחרים ב"תנועה קלה" ייקחו את כל ה"שלל"?
תשובה: התענוג שלנו קודם כל הוא להשפיע לבורא, וכך שהוא לא ידע עלינו. זוהי ההשפעה האמיתית, על מנת לא לקבל פרס: אני משפיע תענוג לבורא והוא לא יודע ממי הוא מקבל את התענוג הזה. הוא יחשוב שזה הגיע ממישהו אחר. כי אחרת אם אנחנו שנינו, אני והבורא, נדע שהתענוג מגיע ממני זה כבר תשלום, ותשלום שלא יכול להיות יותר גדול מזה.
שאלה: מדוע דווקא אותנו מכל האנושות הבורא בוחר עם פינצטה לתפקיד המשפיעים?
תשובה: יש נשמות שמרגישות שחייבות לממש את עצמן בצורה יותר מתקדמת לעומת כל האנושות. ההתקדמות שלהם תלויה בזה שהם חייבים לגלות את הבורא, את סוד החיים, את מערכת המציאות הכללית, הרשת שמקשרת את כולם ביחד. האידיאה הזאת, הרצון הזה, תופס אותם ולא נותן להם מנוחה.
שאלה: אז למה בדרך הרוחנית יש לנו צרות ובעיות?
תשובה: אתה מחפש צדק? קיים צדק, אבל לא לפי הבנתך. הצדק הוא בכך שאני מודה לבורא על העבודה הקשה הזאת, על האפשרות לעשות לו נחת רוח ושאני לא אדע על זה והוא לא ייחס את זה לחשבון שלי. זאת ההשפעה האמיתית הנקייה.
שאלה: אבל 99% האחרים, בסופו של דבר, יעקפו אותנו בדרך הזאת!
תשובה: בטח, ואני מודה לבורא על התפקיד המיוחד הזה שיש לי. אני מבצע אותו לא על מנת לקבל פרס ובזה אני רואה את השכר. אני עליתי למדרגה כזאת, שאם אני לא מקבל כלום זה התשלום שלי. זה מה שממלא אותי. וזה נקרא "אור חסדים".
מתוך שיעור על מאמר "השלום", 14.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
משרתי העם
התפקיד שלנו
בעל הבית שלא משלם על העבודה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר