קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: השחקנית ההוליוודית ג'וליה רוברטס, כתבה פוסט שמכנים אותו סנסציוני. היא כתבה: "אנחנו שמות כמויות של איפור על פנינו, מזריקות חומרים בפנינו, מרעיבות את עצמנו וכל הזמן מנסות לתקן משהו שלא צריך לתקן. הגיע הזמן לעסוק בנשמה". למה לא מתעוררת באנשים שאלה לגבי הנשמה, אלא רק מאוחר יותר כשהם מתבגרים?
תשובתי: אצל נשים יש הרבה מאוד קשר לעולם החיצון, הן צריכות להראות טוב, להיות מושכות, לעניין, לסקרן, להצליח בקריירה וכן הלאה. כלומר, יש להן הרבה יותר דאגות, למרות שעבורן זה הרבה יותר פשוט וקל מאשר לגברים.
שאלה: ואין דיבור בכלל על הנשמה?
תשובתי: לא, ממש לא. זה יכול להיות כך עד גיל חמישים ואפילו שישים. אחר כך כבר מתחילה חרטה על כך. וצצות שאלות על הנשמה, איפה איבדתי אותה בדרך וכולי.
שאלה: וכשאדם כמוה מדבר על הנשמה זה מעורר סקרנות?
תשובתי: כן, הוא מראה לאנשים שלמרות כל ההישגים שהיא צברה, כסף, כבוד, פרסום, תהילה, בכל זאת הקשר שלה עם משמעות החיים, עם הבורא, זקוק לתיקון כלשהו. זה משמעותי ואחריה יש עוד מיליוני נשים שעושות כמוה.
