קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: במאמר לסיום הזוהר בעל הסולם כותב "שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה, מרשות הנוכרים, והחזירה לנו. ובכל זאת, עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו". והוא ממשיך "והמופת הוא, שאין שום אדם מתרגש כלל, מן הגאולה, כמו שהיה צריך להיות, בזמן הגאולה, אחרי אלפיים שנה. ולא בלבד, שאין בני הגולה מתפעלים לבוא אלינו, וליהנות מן הגאולה, אלא חלק גדול מאותם, שנגאלו, וכבר יושבים בתוכנו, מצפים בכליון עיניים, להיפטר מגאולה זו, ולשוב לארצות פזוריהם. הרי, שאעפ"י שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות, ונתנה לנו, עכ"ז אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה". איך אתה מסביר את מה שכתוב כאן?
תשובתי: כדי להיות בארץ ישראל, קודם כל עלינו להבין שבשום מקום בעולם לא נוכל לחיות באופן רגיל ורגוע, בשקט, בהסכמה מצד אומות העולם. פיסת הקרקע הזו שייכת לנו, אבל בניגוד לעמים אחרים שיקבלו הסכמה לישיבתם על כל קרקע, אנחנו לא נקבל אישור והסכמה מכל אומות העולם לחיות בארץ ישראל. מצד אחד, למרות שהקרקע עצמה גרועה ואין בה שום דבר, אם אנחנו נמצאים עליה, אז אנחנו יכולים להוציא ממנה דברים טובים. מצד שני, ההיסטוריה מגלה לנו שלא נדע רוגע, שקט, שלום, אלא אם כן נילחם עבור ארץ ישראל, נתיישב בה ונקבל אותה כשלנו ולא נרוץ ונחפש את המקור שלנו במדינות אחרות. לכן אפשר להגיד היום בביטחון שיש ארץ ישראל ויש עם ישראל, אנחנו רק צריכים לחבר את שניהם יחד כך שעם ישראל יהיה בארץ ישראל. רוב בני האדם בעולם לא מסכימים לכך, ואפשר להגיד שגם אנחנו בפנימיותנו לא כל כך רוצים את הקרקע הזו כדי שנילחם עבורה וכדי להקריב את עצמנו ממש כדי לקבל אותה.
שאלה: במשך אלפיים שנה העם היהודי השתוקק לשוב לארץ ישראל, וראה בכך גאולה. אך מאז קום המדינה, הגעגוע הזה מחלק את העם. חלקם רוצים לבוא ואחרים מבקשים להישאר במקומות מגוריהם. מדוע הרצון להגיע לישראל כמולדת האבות, כשורש הרוחני של העם היהודי, לא התעורר בכולם?
תשובתי: זה תמיד קורה בעם ישראל. כשאנחנו כבר מקבלים משהו שרצינו מאוד, אנחנו כבר לא רוצים אותו יותר. זה קשור לאופי היהודי, ולכן עלינו להמתין, לעמוד בכוח על שלנו, להגיד שזו הקרקע שלנו, ואנחנו לא זזים מכאן. יהיה מה שיהיה, זו הקרקע שלנו, זו הארץ המובטחת שלנו, והבורא אומר לנו את זה וזה כתוב בתורה, ובעולם כולם כבר שמעו את זה.
