"צריך לומר בלשון רבים, חטאנו, ולא חטאתי. והטעם, כי כל ישראל הם גוף אחד, וכל אחד מישראל הוא איבר אחד פרטי, כי זהו הערבות, שאדם ערב בעד חברו אם יחטא" ("פרי עץ חיים", שער הסליחות, פרק ח').
זאת תמצית הגישה המקורית של האומה הישראלית: נטייה קולקטיבית לכל דבר, לרע כמו לטוב. הגישה גם אומרת שכל דבר ודבר שאנחנו רוצים לברר: על מה לבקש סליחה, על מה להודות, מה לבקש עבורנו, אנחנו צריכים לברר בלשון רבים, לכלול בבירור את כולם. להיות כולם.
אבל מפני שגדלנו להיות פרודים, קיבלנו חיזוק לדאוג כל אחד לעצמו, אז התרחקנו מאוד מהגישה הזאת, נסוגנו מלהיות חברה המתקיימת ברוח הערבות. התנוונה בנו ההרגשה שאנחנו איברים בגוף אחד, שאף יחיד לא נמדד כשלעצמו אלא בערך ההצלחה ההדדית. אנחנו צריכים להתעורר בהדרגה מסיוט הפילוג הזה, ולהבין שמתייחסים אלינו כעם, לא כקבוצות קטנות, לא כפרטים בדידים.
על זה כדאי לבקש סליחה, ועל זה כדאי לבקש תיקון. שהרי גם קודם היינו נפרדים, אבל עתה, כשרואים את הפירוד ומבינים שהוא שורש כל החטאים והעברות, זה סימן שאפשר כבר לשנות. ועל הכרה כזו כדאי גם להודות.
קראו עוד בטוויטר שלי.
קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
