קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
יום כיפור: מרחיבים את הגבולות
יום כיפור הוא יום מיוחד: אווירה כללית של חשבון נפש, כשכל אחד משתדל להיות טוב יותר, רך יותר, רגוע יותר. אבל מהי המהות של היום הזה? לאן הוא מכוון אותנו? איך הוא קשור לבעיות שלנו כחברה וליחס השלילי של העולם אלינו?
אנחנו חיים בתוך מערכת הטבע. המערכת הזאת מנהלת אותנו, מטפלת בנו, מפתחת אותנו, גם כשאיננו מודעים לכך. אנחנו דומים בכך לתינוק שרואה רק את אימו ואינו מודע לעולם הגדול שמקיף אותו ומספק לו את צרכיו. נסתר מאיתנו שיש מערכת כוחות אדירה שמקיימת אותנו ומובילה אותנו למטרה מסוימת.
חכמת הקבלה מלמדת איך להבין את תהליך ההתפתחות שלנו ואיך לגלות את הכוח העליון שנסתר בתוך המערכת. להרחיב את גבולות העולם שלנו ולהשתחרר מהבועה הקטנה שבה אנחנו מתקיימים. כפי שנאמר: "עולמך תראה בחייך" (מסכת ברכות).
חכמת הקבלה, שנקראת גם פנימיות התורה או תורת אמת, מסבירה שהגילוי קורה כאשר אדם מתעלה מעל הטבע האגואיסטי שלו ומתחיל להתחבר לאנשים אחרים. בביטול הגבולות בינינו לבין האחרים, אנחנו מבטלים גם את הגבולות שבין העולם שלנו לבין העולם הנצחי.
כלומר, הכול תלוי ביחס שלנו לאחרים. אם אנחנו באמת מצליחים להתייחס לאחרים כמו לעצמנו, בזה מתבטלים הגבולות. זה לא פשוט, וצריך ללמוד איך לעשות זאת. חכמי הקבלה הצליחו בכך לאורך הדורות.
הם לימדו אותנו את הכלל של 'על כל פשעים תכסה אהבה', כלומר, איך נוכל לבנות קשר הדדי ושלם מעל כל השוני וחילוקי הדעות. ושמתוך הקשר המתוקן הזה נתחיל להרגיש את החיים השלמים והנצחיים שלנו, חיי גן עדן.
עם ישראל נוסד על בסיס הרעיון של ערבות הדדית וחיבור מעל הכול. חוקי הקיום שקיבלנו על עצמנו היו "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך", "כל ישראל חברים". ביטלנו את הגבולות והמחיצות בינינו, ובכך הפכנו לעם אחד.
כשאנחנו עם ישראל, אנו ראויים לחלקת האדמה שנקראת ארץ ישראל. כך נכנסנו אל המקום הזה לפני כשלושת אלפים שנה. אבל עם הזמן, האגו גבר ועימו באה שנאת חינם, ולכן הארץ הזו הקיאה אותנו מתוכה. בתום אלפיים שנות גלות קשות, קיבלנו הזדמנות לחזור לארץ ישראל, אפילו שעוד לא חזרנו לתפקד כעם ישראל.
הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", הסביר כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת שלמעשה קיבלנו הזדמנות להתחבר שוב זה לזה באהבת אחים. לבנות את עצמנו מחדש כעם ישראל, ולהוביל את העולם כולו אל החיבור המושלם. זוהי מטרת ההתפתחות שלנו כבני אדם.
כיום עלינו לעשות חשבון נפש. להכיר את תפקידנו בפאזל האנושי, להבין מה זה אומר להיות 'אור לגויים'. לכך מכוון אותנו הסיפור המיוחד שאותו קוראים דווקא בצהרי יום כיפור, סיפורו של יונה הנביא. יונה קיבל משימה: ללכת לנינווה, עיר שסימלה את שיא השחיתות, ולהחזיר את האנשים למוטב. לחיבור, לאהבה.
אבל יונה ניסה לברוח מתפקידו. הוא נמלט באנייה אל הים, אלא שאז פרצה סערה גדולה. מלחי הספינה שגילו שהוא יהודי, האשימו אותו בצרה והשליכו אותו אל הים, בתקוה שהים ישקוט מזעפו. דג גדול בלע אותו והקיאו אל החוף. כשהבין שאינו יכול לברוח עוד מהיעוד שלו, הלך לנינווה, והסביר לאנשיה איך עליהם להתייחס זה לזה. היחסים ביניהם תוקנו ובכך ניצלו מהשמדה וזכו לשגשוג ולפריחה.
סיפורו של יונה, הוא סיפורנו אנו. לכן הורו לנו חכמי ישראל לקרוא אותו מדי שנה, באמצעו של היום החשוב ביותר. מנהג ידוע הוא שעבור הזכות לעלות לקריאת ההפטרה של יונה הנביא בבית הכנסת, משלמים הרבה מאוד כסף. אומרים שזו סגולה להצלחה ולשגשוג כל השנה.
ובאמת, אם נבין את המסר העמוק של הסיפור, נזכה השנה לכל טוב. אם נלמד להתחבר זה לזה, אם נחזור להיות עם ישראל ונספק לעולם דוגמה של חיים מתוך חיבור ואהבה, העולם ישקוט מזעפו. כל הסערות שפוקדות כיום את ירושלים, את ישראל, את המזרח התיכון ואת אירופה, כל גלי האלימות והשנאה שמאיימים על שלום העולם כולו, יחלו להירגע.
זהו המסר העמוק של יום כיפור. טיב היחסים בינינו, קובע את כל מה שקורה עם ישראל ועם העולם כולו. כאשר בינינו יהיו שקט, שלווה, אהבה וחיבור, מדינת ישראל תאיר את העולם.
ואז, כמו שצפו חז"ל, יום כִפורים יהפוך להיות כ-פורים. כלומר, כמו פורים. מיום שמסמל הגבלות וצמצומים, נעבור ליום שכולו סעודה, משתה ושמחה. נזכה לחיים הכי טובים שרק אפשר לחלום, עם בטחון שגשוג ושפע, ונוביל את העולם כולו אל השלמות ואל הנצח. הכול בידיים שלנו.
אתמול ציינו את יום פטירתו של אחד מגדולי המקובלים בתולדות האנושות, הרב יהודה אשלג, שנודע בכינויו "בעל הסולם".
בעל הסולם היה נשמה מיוחדת שירדה לעולם, כדי להביא לנו את חכמת הקבלה ולקרב אותנו לחיים של אושר, שלום ואחדות.
"מצאתי לי צורך גדול לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת בינינו לבין חכמת הקבלה", כתב. ואכן, הוא היה הראשון שפירש את כל ספר הזוהר ואת כתבי האר"י, הראשון שהתאים את החכמה העתיקה של הקבלה לכל אדם, הראשון שהוציא לאור עיתון קבלי והפיץ אותו ברחבי העם. בליבו פעמה דאגה לגורל העם שלנו, דאגה שהכתיבה באופן מוחלט את כל מהלך חייו.
בעל הסולם נולד בוורשה בשנת 1884, ועלה לארץ בשנת 1921. הוא תכנן לעלות לארץ כבר מספר שנים קודם לכן, כשארגן קבוצה בת מאות משפחות, כדי להקים בארץ יישוב משותף. "עננים שחורים מתקרבים לשמי אירופה", אמר לכל מי שרק הקשיב, "השעון מתקתק, לא נותר לנו זמן רב".
אלא שאז גילו רבני ורשה את התוכנית, ובשל חששם מפני השפעת החילוניות בארץ ישראל, הכשילו את היוזמה, פיזרו את הקבוצה ונידו את בעל הסולם. זמן מה מאוחר יותר, כשהוא חסר כל, לאחר שאיבד את משרתו כרב, עלה עם משפחתו ארצה והתיישב בירושלים.
מרגע שהגיע לארץ, הוא מקדיש את כל זמנו להפצת השיטה לאהבת הזולת. "שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת", כתב בעל הסולם, במאמרו "תורת הקבלה ומהותה". כבר בשנת 1933 הוא מחליט להוציא לאור סדרת מאמרים שסוללים את הדרך לאיחוד אמיתי של העם.
"עת לעשות" היה מאמרו הראשון, וכותרתו העידה יותר מכל על כוונתו החד-משמעית של בעל הסולם, הגיעה העת להתאים את חכמת הקבלה לדורנו. עד כה הייתה החכמה סגורה ומסוגרת באלפי מנעולים, אך לא עוד. האנושות זקוקה לחכמת הקבלה, ובעל הסולם מגיש את החכמה לעולם.
סדרת המאמרים הייתה רק החוליה הראשונה בשרשרת; בעל הסולם מפרש את כתבי האר"י, ויוצר מהם חיבור מופלא בשם "תלמוד עשר הספירות". בהקדמתו לספר כותב בעל הסולם, שהוא נועד לאפשר לכל אדם בימינו למצוא את התשובה לשאלה "לשם מה אני חי?".
"אך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם נזכה לגאולה השלמה", קובע בעל הסולם באמירה שאינה משתמעת לשתי פנים, ולא רק לציבור שכבר מכיר אותה ועוסק בה, אלא לכלל העם, לכולם. "וכיוון שכן הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה".
בחמישה ביוני 1940 מחליט בעל הסולם לעשות צעד מהפכני. הוא מקבץ את הרעיונות המרכזיים ביותר בחכמת הקבלה, משכתב אותם לשפה פשוטה ומוציא אותם לאור בעיתון הקבלי הראשון בהיסטוריה של, עיתון "האומה".
באמצעות העיתון יוצא בעל הסולם בקריאה נרגשת לבני דורו, "מוכרחים להתאחד! אין לנו ברירה, רק ביחד נצליח!". קמים לו מתנגדים רבים, אולם הוא אינו נרתע מהניסיונות לעצור בעדו, להפך, זה רק מחזק אותו. הוא מחליט לעשות כל שביכולתו כדי להביא את הקבלה לאחיו, ומתחיל לכתוב את מפעל חייו, פירוש "הסולם" לספר הזוהר.
שני התקפי לב, בזה אחר זה, כמעט ומפילים אותו מרגליו. בקושי רב הוא קם ממיטת חוליו, מתעלם מהמנוחה שקבע לו הרופא, וממשיך במלאכת הכתיבה.
שמונה-עשרה שעות הוא עובד בכל יום. כשהוא נרדם, אשתו פותחת את אצבעותיו בכדי להוציא את העיפרון מידו המכווצת מדלקת פרקים קשה. הוא מגייס את כוחותיו האחרונים כדי לעמוד במשימה שהציב לעצמו. אות אחר אות הוא מסדר, ומכין בעצמו את ספר הזוהר לדפוס. כוס קפה רודפת כוס קפה, הוא חייב להישאר ער ולסיים את המלאכה.
במקביל לכל אלה הוא מקיים סדרת פגישות עם ראשי הישוב, ביניהם משה שרת, זלמן שזר, חיים ארלוזורוב ודוד בן גוריון. "פעמים רבות" מספר בן גוריון, "נפגשתי עם בעל הסולם כדי לדבר עימו על קבלה ועל עתיד המדינה". פעמים רבות הפתיע אותו בעל הסולם בדעותיו המהפכניות ומרחיקות הלכת.
בעל הסולם הכיר את מהותו הפנימית ואת ייחודו של עמנו. הוא ידע שעם ישראל יכול להתקיים רק על בסיס החוק הרוחני של אהבת הזולת. בפגישותיו עם בן גוריון הוא חזר והדגיש: "כדי להצליח במשימתנו המשותפת ולבנות כאן חברה מאושרת, אנו צריכים לעורר בתוכנו את ניצוץ האהבה לזולת, אחרת, במוקדם או במאוחר, לא יהיה לנו יסוד משותף".
הוא ראה חשיבות כה גדולה בהקמת המדינה, עד שאפילו על הסכין שעימה פרס את החלות לאחר הקידוש בשבת, חרת את אשר היה על ליבו, "מדינת ישראל".
בעל הסולם השלים את תפקידו. הוא השאיר בידינו את מפעל חייו, את פירוש הסולם לספר הזוהר, ואת "תלמוד עשר הספירות", פירושו המקיף לכתבי האר"י.
הוא סלל עבורנו את הדרך להשגת האושר, השלמות והנצחיות. כעת, כל שנותר לנו כדי להגיע לכך, הוא להעפיל במעלה הסולם הרוחני שהוא הציב עבורנו, "סולם שראשו מגיע עד השמיים", כלשונו.
קראו עוד בטוויטר שלי.
