המחאה צועדת ברחבי אירופה

מאמר דעה של ב. קגרליצקי, מנהל המכון לגלובליזציה ולתנועות חברתיות:

החל משנת 2008, גלי המחאה באירופה חוזרים על עצמם מדי שנה. בכל פעם הדבר מתרחש על רקע אמצעים אנטי-חברתיים שבהם נוקטת הממשלה. אולם, מה שאופייני הוא, ששום שינויים לא מתרחשים, גלי המחאה דועכים ואילו הכלכלה ממשיכה להתדרדר מטה. ומה שמעניין במיוחד הוא, שטעויות של הממשלה שנראות ברורות מאליהן, חוזרות על עצמן. זאת אומרת שישנה שורה של אמצעים, שמראש ידוע שיובילו לכישלון, שחוזרים על עצמם שוב ושוב בעקשנות שמתאימה לעסק מוצלח.

יוון היא דוגמה טובה. איטליה גם, כיוון שבאיטליה עושים את מה שעשו ביוון. ובסופו של דבר איטליה מתחילה להתדרדר על פי התסריט היווני. ספרד נראית ממש כמו יוון מלפני שנתיים.הממשלות כבר פיתחו חסינות למחאות. מדוע הממשלות לא מתקנות את השער? ההחלטה לשנות את השער קשורה לזעזועים פוליטיים גדולים. מישהו כבר מרוויח מהמשבר כמה שנים טובות. המשבר בשביל אנשים מסוימים הוא אסון, ואילו בשביל האחרים זוהי מתנה משמים. ולכן המחאות כבר התחילו לדעוך. הרי אין מנגנון של פעילות פוליטית. ישנו גבול שעד אליו הציבור יגיע, ומעבר לכך הוא לא ישתמש באלימות.

המשבר נושא אופי מערכתי, מבני. וכל המדיניות של האליטות השולטות מכוונת לחכות עד שהוא יסתיים מעצמו. זה לא יקרה.

התייחסותי: לא קיים שום פיתרון מלבד הפתרון הקבלי. נאלץ להתאחד, אחרת לא יהיה משבר, אלא יהיה הסוף.

ידיעות קודמות בנושא:
מלחמה למען השלום
בכל רחבי העולם מתעוררות מחאות
שביתות ומהומות בכל העולם