קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"כשמביאים אותך למבוי סתום…
אחרי עוד אחד מאותם ימים שבהם חיפשתי מורה, ללא הצלחה מיוחדת, סיכמתי להיפגש עם חברי חיים מלכה בדירתו שברחובות. חזרתי מהעבודה מותש וריק, ופשוט גררתי את עצמי בכוח למפגש עימו. זה היה ערב חורפי קר וגשום, שלוּוה בפרצי רוח חזקים. חיים הציע: "בוא נכין קפה, כרגיל, ונלמד". אך אני עניתי: "לא, אני לא מסוגל יותר".
אני זוכר בבירור איך הרגשתי אז: הכול חסר תכלית, תחושה של חוסר מוצא. לא הבנתי למה בכלל צריך את החיים האלה! כשמביאים אדם למצב כזה ולא מאפשרים לו לברוח – זהו נס אמתי.
על פניו, מה שהיה עליי לעשות, היה לקום, לצאת בטריקת דלת ולעזוב לחלוטין את כל העניין. היה לי מספיק כסף, היו לי עבודה טובה ומשפחה נהדרת, היה באפשרותי לנסוע לאן שהתחשק לי, לטייל, לחיות את החיים להנאתי. אך לא הייתי מסוגל לכך. הגעתי למבוי סתום. הצמידו אותי אל הקיר. הרגשתי שממש לחצו אותי כנגדו. ואז, לפתע, ללא כל התראה מוקדמת, התעוררה בליבי תקווה אחרונה.
רק מאוחר יותר, בחלוף שנים רבות, הבנתי שהרגע הזה ורגעים דומים בדרכי הרוחנית היו הרגעים היקרים ביותר בחיי – אותם רגעים בהם הרגשתי שאני נמצא במבוי סתום. המצב הזה מכונה תפילה.
ואז, מתוך חוסר האונים שלי, אמרתי פתאום: "חיים, אנחנו נוסעים עכשיו לחפש לנו מורה. ממש עכשיו". המילים הללו צפו מתוך ערפול וחוסר אונים מוחלט. "אנחנו חייבים למצוא אותו היום!". "איפה נמצא אותו?", חיים שאל. "הרי כבר היינו בכל מקום…". "שמעתי שלומדים קבלה בבני ברק", עניתי.
מעולם בעבר לא חשבתי לנסוע לבני ברק. בכל שנות חיי בישראל, ביקרתי בעיר הזאת פעם או פעמיים, וכלל לא הכרתי אותה. ואיכשהו, בכל זאת, להפתעתי, אמרתי בנחישות: "נוסעים לבני ברק!" וגם חיים, באופן מפתיע הסכים, מבלי להרהר בכך אף לרגע. "בוא ניסע", הוא אמר.
נכנסנו לרכב ונסענו. אני זוכר שגשם זלעפות הכה בשמשה הקדמית וכמעט שלא ראיתי דבר. אך לא עברה במוחי אף מחשבה לעצור, לחכות לסוף הסערה או לחזור הביתה. לא. רציתי רק להמשיך לנסוע, ומה שיותר מהר.
✅ קראתם את הפרק השני מתוך הספר "תמיד איתי", המגולל את סיפור חייו של הרב ד"ר מיכאל לייטמן לצד מורו הרב"ש. מוזמנים לטעום מפרקים נוספים ולרכוש את הספר המלא >> http://bit.ly/3fZtlcL
איך לשנות את חיינו לטובה?
באלף ואחת צורות אנחנו מנסים לטעום מהצוף של החיים, אבל פעם אחר פעם נותרים ריקניים. מה אנחנו מפספסים? האם יש דרך לשנות לטובה את העולם שבו אנחנו מתקיימים, או שזוהי רק פנטזיה של חולמים?
כדי לחסוך לעצמנו אכזבות וייסורים, אנחנו זקוקים לשינוי כיוון מהותי בהתפתחותנו כיצורים תבוניים. התהליך הזה מתחיל בהכרת החומר שממנו אנחנו עשויים, ואחר כך בלימוד הדרך לשדרג אותו כך שיוכל להצעיד אותנו אל אופקים חדשים.
האדם מטבעו רוצה ליהנות, ולכן מתקרב אל מה שלדעתו יעשה לו נעים, ומתרחק ממה שעלול לגרום לו צער. השאיפה התמידית לקבל הנאה ולהימנע מסבל, היא זו שמעצבת את תמונת עולמו. הבעיה מתחילה בזה שאם היום התקרבתי אל משהו או מישהו שנראה היה שיעשה לי טוב, מחר הוא עלול להתברר כלא מועיל, או אפילו כגורם לי נזק. וכך אנחנו נעים, ממפח נפש אחד למשנהו. משתדלים בכל כוחנו להגיע לטוב, אבל נכשלים שוב ושוב.
בנוסף, האגו של האדם כל הזמן גדל, ומביא לפירוד מתגבר בינו לבין כל האחרים. אם היום התא המשפחתי מתפרק, עצוב לחשוב מה מחכה לנו בדור הבא: ילדים יעזבו את הבית בגיל צעיר מאוד ולא ירצו קשר עם ההורים, גברים ונשים שכבר יעשו ילדים לא יצליחו להחזיק יחד יותר מכמה חודשים. בכללי, אנשים לא יוכלו לסבול אף אחד לידם, "תשמרו ממני מרחק מאה מטר לפחות, שאף אחד לא ייכנס לי לעניינים".
באותו הזמן, הטבע הסובב אותנו מתגלה כמערכת שכולה מקושרת, מחוברת, אינטגרלית וגלובלית. כל הדומם, הצומח והחי משלימים מארג נפלא, ורק היצור בעל האגו המופרז, האדם, שובר את האיזון שבין כולם. הטבע שואף תמיד לאיזון, ולכן כמו מקיא אותנו מתוכו החוצה. המערכת דוחה אותנו, מכה בנו עם מחלות ודיכאונות, גלי חום וקור, שריפות וסופות, משברים אקולוגיים וכלכליים, איומים של מלחמות עולם גרעיניות.
אם היינו יכולים להחליף את הכוח האגואיסטי שמניע את האדם, בכוח אינטגרלי שיהיה מותאם להדדיות שבכל הטבע, או אז היינו מצליחים בכל דבר ועניין. ולא, אל תגידו מיד שזה בלתי אפשרי בעידן האגו הענק ששוטף את העולם, מהרמה של יחסים בינלאומיים ועד לרמת היחסים בזוגיות, במשפחה ובעבודה, אלא תרימו את הראש ותחשבו רחב, נקי, כאילו שלא מדובר עלינו.
לאן מכוונים אותנו הכוחות האבולוציוניים? האם בעולם שנעשה מקושר כל כך ייתכן עתיד בלי חיבורים משלימים בין אדם לאדם? ככל שנקדים לתפוס שאין ברירה אלא ללמוד להתקרב איש לרעהו באהבה, מעל כל האגו, הדחייה ואפילו השנאה, כך נחסוך לעצמנו כאבי גדילה.
כאן באה לעזרתנו חכמת הקבלה. היא מלמדת איך לקבל מהטבע כוחות חדשים שאין באדם מלכתחילה. כוחות של השפעה טובה, אהבה ונתינה טהורה, כוחות שמחברים בין כל חלקי הבריאה. וכשהכוחות האלה מתעוררים באדם, נפתחת בפניו מציאות עליונה, בממד רוחני, שלם ונצחי. השיטה המעשית מפורטת בכתביהם של המקובלים הגדולים של המאה ה-20, "בעל הסולם", הרב יהודה אשלג, ובנו הרב"ש. השיטה כוללת לימוד טבע האדם וטבע העולם, הכרת חוק ההתפתחות הכללי, ותרגול התקשרויות מיוחדות בקבוצות עבודה קטנות.
אם ניישם את עקרונות חכמת הקבלה בארץ, ישראל תהפוך למרכז הרוחני של העולם וממנה יתפשטו כוחות של חיבור ואהבה. דווקא במקום שבו חוגג אגו גדול במיוחד, אפשר להגיע להכרה בכך שהכוח הזה מאיים לקבור את כולנו כאחד, ולתפוס את השיטה להתעלות מעליו.
בונים גן עדן, כאן ועכשיו.
קראו עוד בטוויטר שלי.
