50/50

יהודי אמריקה כבר מזמן עשו את הבחירה שלהם. האם אנחנו נוכל לעשות את הבחירה שלנו?

על פי סקרים סדר גודל של כ- 77% מיהודי אמריקה תמכו בביידן, ואילו 77% מיהודי ישראל, להיפך, תמכו בטראמפ. זוהי "עדות לתהום הפעורה שהולכת וגדלה", כותב פרשן הטור של The Forward, ההיסטוריון ג'ואל סוונסון. "הלקח האמיתי של הבחירות האלו הוא שיהודי אמריקה וישראל כבר אינם עם אחד." ואני הייתי מוסיף: שהם מעולם לא היו.

זה מוכח בצורה ברורה עוד יותר על ידי סדרי העדיפויות שהנחו את היהודים בארצות הברית בבחירות. 54% מודאגים מהמאבק במגפה, 26% מודאגים משינויי האקלים, 25% משירותי הבריאות ו 23% מהכלכלה – במילה אחת, הכול חוץ מישראל.

למעשה, יש כאן דיסוננס קוגניטיבי גלוי: ברשימת האתגרים החשובים ביותר… האנטישמיות לא מופיעה, אם כי בסקר שנערך לאחרונה הוכרה בעיה זו על ידי כ 88% מהנשאלים היהודים באמריקה. באופן מפתיע, כשמדובר בבחירות, אנטישמיות חשובה להם אפילו פחות מישראל. למרות שבמציאות אין זה דבר מפתיע: אחרי הכול, מדובר בשני צדדים של אותו מטבע, "צד אחד" שהם שונאים, אותו הם רוצים למחוק מהחיים והצד השני של המטבע הוא התודעה.

באופן כללי, זווית הראיה של המצב קובעת הכול. דבר אחד זה לשרוד על שטח אדמה במזרח התיכון המוקף באויבים שתמיד מוכנים לחסל אותך, ודבר אחר לגמרי הוא לשחק בדמוקרטיה וניאו-ליברליזם מעבר לים, בארץ "ההזדמנויות גדולות". ישראל לא רק מפסידה בהשוואה הזאת, אלא היא הופכת להיות מסוכנת ומטילה עליך צל של בושה מעצם קיומה.

כיום יהודים אמריקאים, חווים בפועל, דחייה מוחלטת מחלקת אדמה זו, מהארץ הזו, מהעם הזה ומכל מה שקשור אליו. רבים אינם מוכנים לבקר את מולדתם ההיסטורית לפחות פעם אחת בחייהם. גם בגיל 60, 70, אדם שמציעים לו כרטיס טיסה במחלקת עסקים לישראל אומר: "אני צריך להתייעץ עם המשפחה שלי. אני לא חושב שהם יתמכו בזה". כתוצאה מכך, לאחר שאיבדו את שורשיהם המשותפים, המכנה המשותף, חדלו היהודים באמריקה לייצג כוח אמיתי. כבר אין צורך להתחשב בהם, וכשצריך אותם פשוט קונים אותם – בכסף או בסיסמאות.

הם פתוחים לכל מה שתולש אותם משורשיהם, וחירשים לטיעוני החוכמה וההיסטוריה. באופן כללי, הם דוחים את היסטוריית העם בקלות מסחררת ולכן אי אפשר להגיע אליהם. במשך שנים רבות אני משתכנע בזה מתוך ביקוריי באמריקה שבהם שוחחתי עם עשרות אנשים בגילאים שונים, בעלי השכלה ומצב כלכלי שונה. כך המדינה הזו מסודרת – היא מסירה מאדם את כל מה שלא קשור לסדר היום שלה ולתפיסת עולמה.

מאיפה מגיעים סדרי העדיפויות של היהודים לפני הבחירות? המקום מגדיר את האדם, "מתקין" בתוכו תמונה צרה ומקוטעת, שבה התוכנית הקרובה של סדרי העדיפויות מאפילה על כל השאר. הביאו לנגד עיניכם אבן צבעונית קטנה- והיא תסתיר את ההר שממולכם … ואת ישראל הקטנטונת הרחוקה – קל וחומר היא תסתיר מעינכם.

מספיק לעבור לגור באמריקה וישראל תהיה כבר מודחת מהזיכרון, מהלב. אתה כבר לא יהודי. ואם נולדת באמריקה – אף יותר מכך אתה לא יהודי. כשהם קוראים לך יהודי זה רק גורם לך להיות עצבני ולהרגיש דחיה. לא אצל כולם, כמובן, אלא אצל הרוב המכריע של אחינו. כפי שעולה מהבחירות האחרונות. הנרי קיסינג'ר אמר פעם לגולדה מאיר שהוא קודם כל אמריקאי, שנית שר החוץ, ורק אחר כך יהודי. בתקופתנו החלק השלישי של ההרכב הזה כבר נעלם, ולכן התשובה של גולדה מאיר שאנחנו קוראים מימין לשמאל כבר לא רלוונטית.

המדינה היהודית גורמת בקרב יהודי אמריקה לאלרגיה אידיאולוגית ולייחודיות פסיכולוגית. בקיצור, חוסר סובלנות. נקודת האל-חזור עברה ולכן אני מודאג  מיהודי אמריקה לא יותר מאשר הם דואגים ליהודי ישראל. תפקידם בגורל היהודי המשותף צומצם לאפס. הם מסתובבים בעולמם הקטן, במסלולם, דבקים יותר ויותר באויבינו ושונאינו. היינו יכולים ליצור שיתוף פעולה מצוין עם אמריקה בכל הרמות אם הם לא היו יושבים שם – בני שבטינו שהתנערו מאיתנו.

מה שלא היה קורה איתם, לא משנה כמה נורות אזהרה היו נדלקות מול עיניהם, אחרי דקה הם שוכחים מכל מה שלא נוגע בהם באופן אישי. מבחינתם אין מושג של העם היהודי, המושג "אנחנו". ובסוף הם יגלו דבר פשוט: כמו שישראל אינה נחוצה להם, כך הם אינם נחוצים לישראל. וגם לאמריקה. אולי דור אחר בנסיבות שונות, יפתח מעט את הדלת שננעלה לפני זמן רב ויביט החוצה, מעבר לאשליות שלו … או שאולי לא. אבל גם אם הם יעברו לישראל בגלל הלחץ של האנטישמיות, מה הם יביאו איתם? איך הם ישפיעו עלינו? איזה סוג של סכסוך הם יביאו למדינה שמפורדת כבר?

המצב עם יהדות אמריקה מסמל שוב את השבר שחוצה מדינות, עמים, משפחות ותודעה כיום. אפילו הדמוקרטיה המערבית ה"נאורה" נשברת תחת לחץ היצרים. כאילו הגיע כוח מניע שפיזר אותנו לצדדים שונים של המתרס העולמי. וזה רחוק מלהיות מקרי, זה סימן לעידן החדש שחושף מחלוקת שלא ניתן להתעלות מעליה ועדיין דורשת להתגבר עליה.

העולם מתחלק לשניים ומקבץ כוחות לעימות הסופי שקשה יותר ויותר לדמיין אותו ללא מלחמה גדולה. בואו נמנע מתרמית ותרמית עצמית. נראה כביכול שיש כמה קטבים, אך במציאות ישנם רק שניים: פרוד ואחדות. הכול מתכנס בהדרגה לסתירה מערכתית עולמית, בלתי נמנעת, לאתגר שניתן לאנושות. וגם אם נראה לנו שהכוחות אינם שווים, מכיוון שכמעט כולם בעד פירוד, והאחדות מריחה כאוטופיה, עלינו לזכור שמדובר באנטגוניזם איכותי המשקף את ההתנגדות ההדדית של הטבע האנושי והטבע שהוליד אותנו.

לכן, מאזן הכוחות הוא תמיד 50 / 50. במילים אחרות, אנו חופשיים בבחירתנו: אנו יכולים להתנגד ולריב עד להתמוטטות מוחלטת, או לעבור במהרה את שלב המעבר ולהפוך לשלמות אחת – אמריקה אחת, ישראל אחת, אירופה אחת, עולם אחד שמתעלה מעל כל הקונפליקטים.

תפקידם של היהודים בתהליך הוא תפקיד מפתח. לכן בגלל זה הם תופסים מקום בצורה כל כך פעילה משני צידי המתרס. ואני מאחל להם – לכולנו – להבין במהירות שכל העולם נוהר אחרינו: בשנאה כשאנחנו שונאים זה את זה ובשיתוף כשאנחנו נזכרים בנתינה הדדית. אין אפשרות שלישית. לא תהיה שום רגיעה ספונטנית.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest