תשאיר את העצמות לכלבים…

ספר הזוהר, פרשת תרומה, תפ"ז: "משל למלך שהכין סעודה לבני ביתו, כל זמן שהם עושים רצונו, אוכלים בסעודה עם המלך, ונותנים לכלבים חלק של עצמות לגרור. בשעה שבני ביתו אינם עושים רצונו של המלך, נותן כל הסעודה לכלבים, ונותן לבני ביתו העצמות".

שאלה: מה זה המזון הזה, שכולם אוכלים על שולחנו של המלך?

תשובתי: "מזון" מסמל, שאתה מקבל תענוגים מכך שאתה משפיע. וגם את התענוגים האלה אתה צריך לקבל בכוונה על מנת להשפיע.

מדובר על היחס, על ההרגשה, על הפעולות בתוך הרצונות. ה"כלבים" שבתוכי יושבים מתחת ל"שולחן" שבתוכי, שעליו אני מרגיש את "טעמי המלך".

מהם "טעמי המלך"? מהו "שולחן המלך"? – אלו התענוגים שמתגלים מההשפעה, שאותם המלך רוצה לתת. הוא נהנה מכך שהוא משפיע, והוא רוצה שגם אתה תיהנה מכך שאתה משפיע לאחרים.

ואז, אם אתה משפיע ונהנה מזה, אז כל השאלה היא מה מסב לך תענוג. האם אתה נהנה מכך שאתה דומה למלך? האם אתה נהנה מפני שהוא מקבל תענוג מהידמות שלך אליו? או שאתה נהנה מכך שקיבלת איזשהו תענוג? ואז אתה הופך מיד מאדם שיושב ליד השולחן מול המלך, לכלב, שאוכל את העצמות מתחת לשולחן.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
במה אפשר ליהנות את הבורא?
כל העבודה שלנו היא ללמוד לאהוב את ההשפעה
כיצד ליהַנות לבורא?