תפיסת המציאות: מניוטון ועד לקבלה

מתוך הרצאה בברלין.

אנחנו חיים בעולם די לא מובן. האדם שואל את עצמו היכן הוא חי, היכן הוא קיים. משך אלפי שנים לא ממש שאלנו את עצמנו את השאלה הזאת. חשבנו שהעולם שבו אנחנו חיים הוא העולם שקיים. תפיסה כזאת מכונה "הרגשת העולם לפי ניוטון".

אחר כך, כשהתקדמנו בלימוד הטבע, גילינו שיצורים אחרים מרגישים את העולם בצורה שונה: בצורת כתמי חום כמו הנחשים, או בצורת ענן של ריחות כמו הכלבים, או בצורה מפוצלת לסקטורים רבים כמו הדבורים, וכן הלאה. כל יצור מרגיש את העולם באופן שונה ומתמצא בו בהתאם להרגשותיו ותחושותיו. זה כלל אינו מפריע לנו להתקיים באותו העולם, אך לקלוט אותו בצורה שונה לחלוטין.

לאחר מכן הגיע איינשטיין והוכיח שהכול יחסי: הזמן, המרחק, התנועה. אין שום דבר מוחלט. משמע שתפיסת העולם שלנו היא פשוט ההרגלים שלנו. היינו יכולים לתפוס אותו באופן שונה לגמרי. אילו היינו נעים במהירויות גבוהות, אילו היינו מסתובבים סביב מאסות שמימיות גדולות, הזמן והמרחק היו מתעקמים, והיינו רואים ומרגישים באופן שונה לגמרי. זוהי תורת היחסות של איינשטיין: הכול יחסית לאדם.

המדען הבא, יו אוורט (Hugh Everett), הוכיח שהעולם שאותו אנחנו תופסים ביחס לעצמנו, כלומר העולם שתלוי בנו, למעשה אינו קיים. אנחנו בונים אותו בהרגשות שלנו.

לאחר מכן הופיעה חכמת הקבלה, שהייתה נסתרת במשך כמעט 6,000 שנה, ובספריה תמיד היה כתוב שאנחנו איננו קיימים, והעולם כפי שאנחנו תופסים אותו אינו קיים, והכול הוא רק ביחס לחושים שלנו. אם נשנה את החושים, העולם ישתנה בהתאם.

כלומר, לפי תיאוריית איינשטיין, קיים צופה וקיים אובייקט נצפה. לפי תיאוריית יו אוורט, קיימים אובייקט וצופה, והם כל הזמן משתנים, ואנחנו יכולים להרגיש רק משהו אמצעי ביניהם. ובכלל, אנחנו יכולים להרגיש דברים לפי הזמנה, והכול תלוי בתכונות הפנימיות שלנו, ועל כך מדברת חכמת הקבלה. לשם מה דרושות לנו כל החכמות האלה? – הן נחוצות בכדי שסוף סוף נבין היכן אנחנו חיים, באיזה עולם אנחנו קיימים.

מופיעים סרטים כמו "מטריקס" ו"בליפ", שבהם כבר מעלים השערות שבכלל איננו קיימים במציאות שמורגשת בחמשת החושים הגשמיים שלנו. יש לנו ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש. את כל מה שנכנס לתחום חמשת החושים האלה, אנחנו מרגישים. מזה נבנית תמונת העולם שלנו. אך אם נתחיל לנתק את החושים האלה, תמונת העולם תקטן ותיעלם. אם כך, אנחנו מרגישים לא את מה שבאמת נמצא מחוץ לנו, אלא את התגובות שלנו, את ההשפעות הפנימיות שלנו.

ואם נשתחרר מחמשת החושים שלנו, איזה עולם נרגיש? – כאן מגיעה חכמת הקבלה ומספרת כיצד לעלות מעל לחמשת החושים הללו ולהתחיל להרגיש את העולם בצורה אחרת, בנוסף לעולם הזה שבו אנחנו קיימים עכשיו בגוף שלנו כמו כל אורגניזם חי. אנחנו יכולים להתחיל להרגיש את הטבע, את העולם, כפי שהוא קיים מחוץ לגוף שלנו, מחוץ לחמשת החושים שלנו.

קיימת אצלנו התחלה של תפיסה כזאת, שנקראת "הנקודה שבלב". זה לא שיש איזושהי נקודה בתוך הלב שלנו… כך פשוט אנחנו מכנים חוש רודימנטרי נוסף, שכרגע רדום בתוכנו. אם נרצה, נוכל לפתח אותו ודרכו להתחיל להרגיש את העולם שמחוץ לגוף שלנו, מחוץ לחמשת החושים שלנו, לא באותו זרם המידע שנכנס לתוכנו. ועל העולם הזה, שבאמת קיים מחוץ לנו, מדברת חכמת הקבלה. לכן היא נקראת "קבלה", כי היא מלמדת כיצד לקבל הרגשה אמיתית של המציאות האמיתית.

מתוך הרצאה בברלין, 27.01.2011