תפילה לתיקון

האגו אונס אותנו, מחזיק אותנו בשעבוד ולא נותן לנו מנוחה. בכל רגע ורגע אנחנו לא מפסיקים לעשות את החישובים לטובתו, ואין לזה סוף. כיצד אנחנו יכולים להינצל מהעבדות הזאת, על ידי כל האמצעים להתחזק יותר בטענה שאנחנו נמצאים בקבוצה, לומדים, משתתפים בפעילויות, בהפצה, בסדנאות, בישיבות חברים, בסעודות, רק כדי לרכוש את תכונת ההשפעה. זה נקרא "אמונה".

האדם סובל את הסבל של איוב, שהוא הסמל של סבל אנושי בלתי נסבל, ומגלה את כל הטבע האגואיסטי שלו עד לדרגה האחרונה והעמוקה ביותר, ומבין שאינו מסוגל לעשות עימו שום דבר. כמה שהוא בודק את עצמו, הוא לא מוצא גרגר אחד שממנו יכול לצמוח משהו טוב.

זה נקרא הסבל של איוב, שלא ניתן להתגבר עליו ואיכשהו לרפא אותו. הרי למעשה, בטבע שלנו לא ניתן למצוא שום אחיזה, שממנה אפשר להתחיל את התיקון. כלומר, אין בתוכנו שום כוח שבעזרתו היה ניתן לבצע פעולות השפעה.

אבל נאמר, שהבורא ברא יצר רע ותורה תבלין כדי לתקן אותו. כלומר, יש אמצעי – הכוח העליון, "האור המקיף" המחזיר למוטב, שמגיע לאדם בתנאי שהוא דורש תיקון. כל מה שאנחנו זקוקים לו הוא לשאת את בקשתנו, ואז האור ישפיע עלינו.

בקשה היא רצון, צורך לתיקון. זה כבר לא רק רצון אגואיסטי ליהנות, אלא צער על כך שנולדתי אגואיסט. זה דורש עבודת הכנה שמתבצעת מדור לדור, השפעת הסביבה, "אור מקיף" שמגיע לאדם אפילו ללא הכרתו וידיעתו.

גם בלי ללמוד את חכמת הקבלה, האדם מתחיל להכיר את הרע שבו. כמו שעכשיו, בתקופת המשבר, על כל האנושות לעשות זאת, כדי לגלות כי כולנו אגואיסטים, ואין לזה פיתרון. נראה שאנחנו פשוט נטרוף אחד את השני, האם באמת זה יהיה הסוף של הציוויליזציה על פני כדור הארץ? מה עלינו לעשות?

יש תקופת הכנה כללית ופרטית, שבמקצת פותחת לאדם את טבעו הרע. הוא מרגיש שאין מנוס וצריך לתקן אותו איכשהו. ואם מתגלה בו ה"נקודה שבלב", הוא מתחיל לתקן את עצמו. אבל אלה שלא נפתחה בהם ה"נקודה שבלב", סובלים את הסבל של איוב האמיתי, בלי שום תקווה איכשהו לשנות את עצמם. הרי, כל הפעולות האלטרואיסטית לכאורה, כל מעשי הצדקה והדחפים הנשגבים, בסופו של דבר, יתגלו כאגואיסטיים גם כן.

האדם מתחכם ומתחיל להבין שכל זה הוא אותו האגו שפועל לטובת עצמו. לא משנה כמה יפה נראים הארגונים ופעולות הצדקה, הם לא מביאים שום תיקון.

העולם נברא בצורה כזאת, שאם אנחנו פועלים בהתאם לחוק תיקון הטבע בעזרת המאור המחזיר למוטב, אנחנו מתקנים אותו. ודווקא על ידי כל הכוונות הטובות ביותר אנחנו גורמים לנזק הגדול ביותר, ולא מביאים שום תועלת.

לכן הרב"ש כותב שכאשר הוא מסתכל על כל הסבל שבעולם, אין לו במה לעזור, מלבד בתפילה לתיקון.

מתוך השיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות ", 18.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הכול מצביע על חיבור
הכוח הבלתי מוגבל של הזוהר
משימה חשובה במיוחד עבור הדור שלנו