תפילה אחת מלב אחד

שאלה: בכל פעם, לאחר יום אינטנסיבי וגדוש, שיעורי הבוקר כביכול "מרפאים את הפצעים", פותחים דף חדש ונותנים לנו דחף חדש…

תשובתי: נכון, במשך היום אתם עושים הרבה דברים, עוברים הכנה, עושים עבודה פנימית, ולכן בבוקר שלמחרת אנחנו יכולים לעשות פריצת דרך.

שאלה: איך אפשר לשמור על המגמה הזאת מבלי להנמיך את המהירות עד לכנס עצמו?

תשובתי: המהירות לא תונמך. הרי התאספנו לכלי עולמי גדול, ויש לנו את הכוחות כדי להתאחד ולא לאבד את החיסרון.

חוץ מזה, עלינו להבין שמוטלת עלינו רק מחצית מהעבודה: ליצור את החיסרון, את הכלי. המילוי יגיע מלמעלה, הביצוע יבוא על ידי המאור המחזיר למוטב. אבל אנחנו צריכים רק להכיר את הרע, את חוסר הכוחות שלנו, וזה יהיה ההישג הטוב ביותר שלנו. ויחד עם זאת, אנחנו זקוקים לתקווה, דריכות וביטחון בכך שהאור המקיף יעשה את העבודה שלו.

לכן, כדי להעלות בקשה לתיקון (מ"ן), דרושים שני דברים: חוסר אונים מכוחותינו עצמנו וביטחון מלא בכוח שמגיע מלמעלה. אתה מאמין בבינה, שבעצמה נקראת "אמונה", "השפעה", ובמקביל לכך אתה גם רואה שאתה בעצמך, כלומר המלכות, אינה מסוגלת לשום דבר.

שאלה: אנחנו רוכבים עכשיו על גל מסוים. איך נוכל יחד עם זאת לא להיות "שיכורים מההצלחה"?

תשובתי: הכול יהיה בסדר. אנחנו לא צריכים להיות לגמרי בטוחים בעצמנו, ויחד עם זאת, לא צריכים להיות מאוד מודאגים. פועלים כאן תמיד שני הפכים: איך אני יכול לדאוג אם אני מאמין בכוח העליון? לכן אני צריך לדאוג לכך שכולנו נתחבר ברצון אחד. חוץ מזה איננו צריכים שום דבר. רק ערבות, שתאפשר לנו, על ידי תפילת רבים, לדרוש שהכוח העליון יתגלה. ככל שנתחבר יותר, כך נגלה יותר את האור שלה.

שאלה: איך אפשר לחדד את ההשתוקקות הזאת ולא להסתפק בשמחה הטבעית מכך שהתאספנו יחד?

תשובתי: לא תוכל להימנע מסדרה של עליות וירידות. מישהו אחד מרגיש עכשיו ריקנות ומישהו אחר רוקד מרוב הרגשות שמציפים אותו. כך אנחנו משלימים זה את זה. בכך מתגלה שבירת הכלים: כשהכלים עובדים על עצמם, הם מתחברים ולמעשה נכללים זה בזה.

צריך להמשיך ולגדל את המאמצים. העיקר עבורנו זה להגיע לתפילת רבים, שתפרוץ החוצה מתוך הלב האחד שלנו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהות הדת ומטרתה", 29.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
תמונת המציאות בקנה מידה של 1:125
להפוך עץ יבש לעץ החיים
יחד לבקש את הבורא