קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, קטע מתוך מאמר נ"ג מספר "שמעתי", "ענין הגבלה":
"וזה סוד "וכל עצב יהיה מותר". היינו, שהעצבות המגיע להאדם, היא בסיבת שמשתוקק למותרות. וזה סוד, כשבא ישראל לקבל התורה, ויוליכן משה לתחתית ההר, כמ"ש "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו. ורק אז, שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, אלא להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה שמחה. שזה סוד "עבדו ה' בשמחה". היינו, כי בזמן הגדלות, לא שייך לומר, שנותן להם עבודה שיהיה בשמחה. כי בזמן הגדלות, השמחה בא מאליו. אלא על הזמן הקטנות ניתן להם עבודה של שמחה. ואז, בזמן הקטנות, שיהיה להם שמחה, אעפ"י שהם מרגישים קטנות. זהו עבודה גדולה."
האדם מנמיך את הדרישות הרגילות שלו, בכך שיורד בהדרגה עד למצב של "קטנות", שבו הוא לא דורש כלום לעצמו. ומה שהכרחי עבורו לצורך הקיום, מוערך על ידו עוד פחות מזה, מפני שהוא דואג לצרכים האלה בעל כורחו, מתוך הכרח.
מהנקודה הזאת והלאה מתחילה הכניסה לרוחניות. והסימן לזה, זו השמחה. קודם כל צריך לעשות "צמצום א'", "מסך" ו"אור חוזר", כוונה על מנת להשפיע, בכמה שאפשר בהתקדמות קדימה. ואז, כל מה שהאדם צריך, לא נחשב שהוא צריך את זה. לכן הסימן למצב כזה, זו שמחה תמידית, כי אין לו ממה לדאוג. הוא נמצא כולו שרוי באור ה', בים של השפעה.
ידיעות קודמות בנושא:
שמחת השחרור
יש סיבה לשמחה!
מפתח לשמחה
