דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / תסנן את כל מה שמיותר

תסנן את כל מה שמיותר

המקובלים קובעים את חוקי הקבוצה, לאחר שניסו זאת על עצמם. מטרת יצירת הקבוצה, היא להתחבר ולהפוך להיות דומים לבורא. הקבוצה נוצרת בהתאספות של האנשים שחייבים להשיג את המצב הזה והקבוצה בהכרח צריכה להבין שבשביל זה היא קיימת. היא כלולה מהחברים החדשים שעדיין לא מבינים ותופסים את זה. אבל בסופו של דבר בתוך הזמן הקצר ביותר אנחנו מסבירים להם בשביל מה קיימת הקבוצה. אנחנו מביאים אותם למצב הזה בהדרגה ולא בכוח.

הקבוצה צריכה להיות אחידה ולא צריכים להיות בה עיוותים. זה לא מפעל עם המנהלים והעובדים שכפופים להם. בקבוצה שלומדת קבלה, לא קיים דבר כזה. הכול במשותף.

מתוך זה, אנחנו יוצרים כל מיני וועדות שמשרתות, עוזרות, מחזיקות ומארגנות את הקבוצה, הלימוד, החגים, הסעודות וכולי. כול זה צריך להיות מותאם בצורה המדויקת על הבסיס של הייחוד של כל אחד והאחדות של כולנו. למרות שאנחנו שונים, אנחנו חייבים להיות שווים לחלוטין. האחד חכם, האחר טיפש, זה לא משנה כלל. כול אחד הוא כזה מטבעו והוא חיוני דווקא בצורה הזאת.

תתארו לכם מנגנון, שחלק מחלקיו נעים במהירות, חלקם נעים באיטיות, אחדים זזים ימינה , שמאלה וחלקם מסתובבים סביב הציר. לכל אחד ייעוד משלו והדבר העיקרי הוא, שכול אחד חייב לבצע בצורה מקסימלית את תפקידו למען האיחוד הכללי. ומתוך זה, בקבוצה נבנים שאר התנאים.

התנאי העיקרי הוא העזרה ההדדית והיא זאת שמובילה אותנו לקשר בינינו, משום שהאדם הבודד לא צריך לתקן שום דבר. כול אחד מאתנו הוא שלם מוחלט ואין בו שום דבר מקולקל, חוץ מדבר אחד, הקשר עם האחרים. לכן אני לא שם לב לאופי של האדם, לצורתו החיצונית, להרגליו המגעילים, לשום דבר. כול זה לא מעניין אותי. אני מעמיד "מסנן" ולא רואה את כול זה. יש מישהו ג'ינג'י, מישהו משעמם והם יכולים לעצבן או למשוך אותי איך שבא להם, אבל זה לא חשוב לי. מאחורי ה"מסנן" שלי, אני צריך לראות רק דבר אחד, איך האדם מתייחס לחיבור ולאיחוד. מכיוון שרק זה מה שאנו צריכים לתקן בו. אם הוא עובד על זה, אז הוא החבר שלי. ואם הוא לא עובד, אז הוא זר בשבילי.

לא צריך לנסות לשנות משהו בתוכנו, חוץ מהקשר עם האחרים. זה מאוד חשוב. מתבזבז לנו זמן רב והרבה כוחות על זה. צריך להפסיק לעסוק במה שלא צריך, משום שבזה אנחנו רק שוברים את עצמנו ומקלקלים. אתה צריך להישאר כמו שאתה. לא צריך לבזבז על זה שום דבר, אפילו לא גרם אחד של אנרגיה, אלא תשקיע רק בחיבור.

כאשר זה נהייה מובן, אז העבודה יוצאת רכה, הדדית. היא כולה הופכת לסעודה, להשתוקקות להדדיות ולאהבה. ולכל השאר לא צריך לשים לב, קיים רק תנאי אחד, הקשר בינינו והקבוצה צריכה כל הזמן לחדד עליו את תשומת הלב.

הדרך שלנו ארוכה ובהתחלת השנים הראשונות, יכולים להופיע לנו כול מיני עיוותים, אי הבנות, עצבנות, התפרצויות וכולי. אך, רק דבר אחד חשוב והוא, האם לאדם קיימת ההשתוקקות לאיחוד? האם הוא משתדל לפתח בתוכו את הדחף הזה ? אם כן, אז אני מקבל על עצמי את כל יתר הבעיות שלו ועוזר לו.

מתוך שיעור מס' 2 בכנס בגאורגיה, 06.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הנחש המפתה בדמות חבר
תזרקו את המשקפיים העקומות האלה
לא ניתן לשנות את מסלול האור

One comment

  1. לכל דבר יש מקום בעולמו,מה שנראה חיצוני לי,זוהי ההשתקפןת שלי האגואיסטית, שעל פניה, אנו מייצרים, ע"י חיברות וחינוך, לכלל הגדול בהוראה, ואהבת לרעך: הקדם צרכי הזולת(מה שמצטייר מחוץ לך)לצרכי עצמך(מה שטבוע בנו מהלידה), בעזרה לרעך, שגם הוא יתקדם לשנות את הכוונה, מלעצמי לאחר, לחיבור ואיחןד בנינו.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest