דף הבית / חינוך, ילדים / תנאים אמיתיים להתפתחות האינטגרלית

תנאים אמיתיים להתפתחות האינטגרלית

שאלה: על מנת שהאדם יתכלל ברשת האינטגרלית, חייבים להתקיים לפחות שני תנאים. מצד אחד, צריך להקטין את עצמנו ביחס לדעת החברה, כדי לספוג ממנה את הכול. מצד שני, צריכים להעמיד את עצמנו במצב כזה שדעתי גם כן תועיל לחברה. האם ישנם עוד תנאים נוספים?

תשובה: על מנת ליצור יחסים שווים ונכונים עם החברה, באמת אמורים להשתמש בתנאים רבים ומשונים. אך נכון להיום אנחנו נמצאים ביחסי גומלין די מסובכים עם החברה, שכל הזמן משתנים.

קודם כל, כאשר מדברים על יצירת חברה אינטגרלית, עדיף לקחת קבוצה מצומצמת של אנשים. זו יכולה להיות קבוצה שמאורגנת בארגון או מפעל, או במסגרת חוגים ומועדונים, וכולי. כלומר, יותר טוב לקחת כמות מוגבלת של אנשים, כמה עשרות, וביניהם לנהל את עבודת החינוך האינטגרלי.

לשם כך, עלינו להרכיב רשימה שלמה של צורות התנהגות של האדם עם החברה ושל החברה כלפי האדם.

אנחנו כבר יודעים שהקטנת האדם ביחס לחברה עוזרת לו להיות קשוב לדעת החברה. מצד שני, הוא חייב להוסיף משהו מעצמו. זאת אומרת, הוא צריך להציג את עצמו כמרכיב חשוב יותר מהחברה שיהיה מסוגל לתת לה משהו.

כל חבר בקבוצה חייב להבין, שעל מנת שלאנשים תהיה מוטיבציה ותמריץ כלשהו, צריכים לדבר איתם על חשיבות המטרה שאליה הם מגיעים.

חוץ מזה, הם חייבים לתמוך זה בזה ברוח טובה ובמצב רוח מרומם. נחוצים לכך אמצעים מיוחדים, כגון שירים, סעודות משותפות – משהו שיחבר ביניהם ושלא סתם ישבו וידונו.

הם כל הזמן צריכים לארגן אירועים כמו שיחות סביב "שולחן עגול", סדנאות, כאשר הם מחליפים דעות ולומדים כיצד לשוחח. יתכן מאוד שיצטרכו להזמין שחקנים שידברו איתם וידריכו אותם איך לדבר ביניהם.

מדובר כאן בטבע הפנימי שלנו שרוצה לנצל את כולם רק למען עצמו. כלומר, אני יודע שאני אגואיסט ושאני מוכן לירות בכולם. אנחנו מבינים שזוהי המהות שלנו, אמנם מעל זה, כלפי חוץ עלינו לשחק בני אדם טובים. לשחק עם עצמי ועם האחרים מבלי להעמיד פנים, אלא ברצינות, כדי לראות ולבנות דווקא חברה כזאת. בדומה לילדים קטנים שמשחקים בגדולים, אנחנו מתאספים בקבוצות קטנות של 3-4 אנשים.

על מנת שפעולת המשחק תהיה אפקטיבית, אנו זקוקים לשחקנים ואפילו לבמאים ומפיקים שיסבירו לנו – "עכשיו אנחנו משחקים בחברה העתידית, שאליה אנחנו רוצים להגיע." לכן, קודם כל אנחנו צריכים לדון על כך בסדנה, מה אנחנו רוצים להשיג, לפנטז קצת, ולאחר מכן כבר לממש את זה.

בצורה כזאת אנחנו מעוררים את הכוחות האינטגרליים שנסתרים בטבע ושמחברים את כולנו. האמת היא, שאנחנו כבר נמצאים ברשת הזאת, אך רוצים לגרום להשפעת כוחות ההתפתחות על עצמנו שיכוונו אותנו קדימה.

אם הילד משחק במשהו, הוא מעורר על עצמו על ידי זה כוח התפתחות וגדל בכיוון הזה. ילד אחד אוסף בולים, השני רוצה לבנות ולהרכיב, השלישי רוצה להיות ספורטאי, הוא רוצה! העיקר שהוא משתוקק! העניין הוא לא באימונים, אלא ברצון. הרצון הזה מושך את הכוח האינטגרלי אל האדם שמהדק אותו למודל הזה. באופן כזה האדם מתקרב אליו.

אותו הדבר קורה כאן. צריכים לשחק ככל האפשר בחברה האינטגרלית החדשה. חייבים לתאר לעצמנו אותה, לדמיין, לדבר ביחד על צורתה העתידית. ויחד עם המורים שלנו, ואפילו עם במאים ושחקנים שיארגנו את מערכת השינוי שלנו, את הלימוד והתיקון (לא חשוב איך נקרא לזה), אנחנו צריכים לשחק בזה.

יחד עם זאת, המשחק יישאר כמשחק. לא נהיה מסוגלים להיסחף ולשחק יותר מדי עד כדי כך שפתאום נתיימר לחיות כבר חיים בצורה מופלאה, למשל באיזו "עיר שמש" אוטופית. האגו שלנו לא ירשה את זה. הוא כל הזמן יתפתח ויסחב כל אחד מאיתנו לנישה הפרטית האגואיסטית שלו.

המשחק הזה הוא מאוד יעיל. הוא מראה לנו כיצד אנחנו מתארים לעצמנו את העתיד שלנו, כיצד מדמיינים את עצמנו כשונים ומתוקנים, את יחסי הגומלין שלנו, את הקשרים ואת החברה בכללות.

נוכל לדון ולהחליט איך נארגן את רשת ההתפתחות החברתית, את מערכת ההשכלה הציבורית עבור ילדינו, את חיי המשפחה בחברה האינטגרלית, כל מה שרק אפשר. איך למשל נוכל לעבוד במערכת הבריאות ובמערכת הפיננסית-כלכלית והמסחרית, וכולי. מה אמור להיות בחברה הזאת ומה לא. אילו בעיות עלולות להיווצר וכיצד נפתור אותן. כל זה צריך להיות בנושאי הסדנאות. כולנו חייבים לדון בכך.

בצורה כזאת נתעלה ונתקרב לתנאים האינטגרליים. נוכל לראות מה חסר לנו, כיצד אפשר להגשים זאת, ננסה לממש את זה בצורה חלקית בקשר בינינו ובמקצת בדמיון. והפנטזיה הזאת תישאר בגדר חלום בינתיים, אך תתפתח יותר ויותר ותתקרב לאיזושהי תמונה אמיתית.

שיחה מס' 2 בנושא "חכמת ההמונים", 14.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מבט אובייקטיבי על המתרחש
לגדול, עד למוטיבציה הנכונה
תרגיל שמשנה את האדם

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest