קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלתה של שרה: מאז שאני לומדת קבלה אני רואה את המציאות אחרת.
דברים שהיו חשובים לי בעבר אינם מעניינים אותי יותר .
הבעיה שמטרידה אותי היא שגם המצוות הגשמיות פחות נראות לי ויותר חשוב לי לימוד הקבלה. ההתעסקות במותר ואסור בגשמיות נעשתה לי פחות רלוונטית. חשוב לי יותר המותר והאסור ברוחניות.
האם זה טבעי, או שאני מפספסת משהו בהבנה שלי? האם קיום מצוות ברוחני חייב לבוא בהמשך לקיום המצוות בגשמי? (כוונתי לכל המצוות שעוסקות בדקדוקים הקטנים).
תשובה: בקבלה מדובר על תיקוני הנשמה, אך תיקון הנשמה יכול להיעשות רק ע"י בעל הנשמה. לכן חוק ההתפתחות הרוחנית הוא שאין כפיה ברוחניות. אין אפשרות להביא לתיקון עצמי בכפיה. משמע, שום הגבלות כגון צום,דיאטות,תפילות או תרומות לא יתנו תוצאה רוחנית. רק האור העליון מוביל אותנו ונותן לנו הבנה כיצד להתנהג ברוחניות ובגשמיות. יהיו עליות ומורדות, נטיות ימינה ושמאלה, אך התנועה הזאת היא לעבר התיקון, ובסופו של דבר הכול יסתדר.
שאלתה של מירב: אני דתייה ומאוד מעסיקה אותי השאלה למה בבני ברוך יש כל הזמן מעין התחמקות מלענות על עניין המצוות, בבני ברוך מפרידים לגמרי בין מצוות לחוכמת הקבלה ואני אף פעם לא הצלחתי לקבל תשובה מספיק מנומקת על כך.
תשובה: אני עונה על זה קצר ולעניין. אנחנו ב"בני ברוך" מקיימים מצוות כי אנו חושבים שזה חשוב לשמור על זה שיקבלו אותנו כמקובלים ולא כמיסטיקנים, אך אנו מבינים שבקיום המצוות בגשמיות אין שום תיקון עצמי, ואנו מקיימים אותן כדי לשמור על מסגרת הקיום הארצי.
אדם שאינו לומד במרכז "בני ברוך", אלא לומד יחד איתנו קבלה במסגרות אחרות, אינו מחויב על ידנו לקיים מצוות, לעבוד או להתחתן. ובוודאי שאיננו יכולים לדרוש זאת מאומות העולם.
הדת קמה לאחר חורבן בית המקדש, ולכן היא אינה מתקנת את טבע האדם, היא מדריכה אותו איך להתנהג. לעומת זאת הקבלה מתקנת את טבע האדם.
מה פה לא ברור? אם רוצים לשמוע שהמצוות חשובות ברוחניות, את זה לא תשמעי ממני, משום שעוד לפניי נאמר שלקדוש ברוך הוא לא אכפת איך שוחטים בהמה, מהצוואר או מהעורף.
המצוות ניתנו לנו כאור עליון של התורה, שיורד עלינו כדי לתקן אותנו, בתנאי שהאדם לומד קבלה מתוך הכתבים האמיתיים.
מקובלים אינם מתנגדים לדת אלא רק מציעים לה לא לתפוס מקום שאינו שלה. לא להגיד שהיא יודעת משהו על העולם העליון ועל מהות החיים. הדת צריכה לעזור לאדם לסדר את מסגרות הקיום הארצי שלו עד שהוא מגיע לקבלה.
לקדוש ברוך הוא לא איכפת איך שוחטים בהמה, ולא ניתנו המצוות אלא על מנת לצרף בהן את הבריות. הפרשנות הדתית היא שלא איכפת לבורא איך הבהמה נשחטת אבל כן איכפת לו איך האדם שוחט בהמה, מכיוון שקיום המצווה הגשמית גורם לתיקון האדם בכך שהאדם בוחר לשחוט מהצוואר כפי ציווי הבורא, וכשהאדם בוחר לפעול לפי צווי הבורא זה מתקן את נשמתו. איפה כתוב במקורות הקבליים שהפרשנות הדתית איננה נכונה?
הי עמי
אני לא מקובלת, לכן אשיב לפי מיטב השגתי 🙂
לא אכפת לקדוש ברוך הוא הפעולה הגשמית של שחיטה,
כי המצוות האמיתיות, הן של תיקון האגו, זיכוכו:
המצוות האמיתיות הן תיקון האגו – והן נתנו כדי לצרף בהן את ישראל – לזכך את כל מי שרוצה להיות ישר לאל (כל הרוצה להגיע ישר לבורא, להיות משפיע כמוהו ובאהבה).
אני ממליצה לך לצפות בשעורי הקדמה לספר הזהר,בשעורים אלו למדתי רבות גם על פסוק זה.
בהצלחה ושבת שלום
תודה רינת,
כאשר האגו שלי רוצה לשחוט בהמה איך שבא לו, ואני שוחט דווקא מהצוואר כדי להרגיל את עצמי למלא את רצון הבורא [=להשפיע לבורא] שבתורתו כתוב לשחוט מהצוואר, ובכך אני מוותר על הנוחות האישית שלי ולא מתחשב בה כלל, על סמך מה את קובעת שהאגו שלי לא מקבל תיקון?