קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם, נניח, רופא או מישהו אחר, מטיף לאדם מוסר ומנסה לשכנע אותו שהוא צריך לשנות את התנהגותו, אז האדם מתנגד לזה. אבל אם הוא שומע את אותו הדבר בזמן שמשוחח על כך עם אנשים שדומים לו, אז הוא מגיב על זה באופן רגוע, לא מופיעות אצלו, לא חששות ולא דחיות והוא לאט לאט מתחיל להשתנות. מה השורש של התופעה הזאת?
תשובתי: השפעת הרוב! השפעת הסביבה.
הרופא נתפס על ידינו כמטיף מוסר. האדם חושב שיכול להיות שאולי יש לו מזה תועלת, יכול להיות שכך חינכו ולימדו אותו: "אני ראיתי במו עיניי שהוא מעשן, אבל לי הוא מייעץ להפסיק לעשן. הוא בדיוק כמוני, ויכול להיות שיותר גרוע ממני. מי יודע?".
פעם, עבור אדם פשוט, קטן ובור, שחי במקום נידח, הרופא היה כמעט כמו אלוקים. היום אנשים אינם סבורים כך, ולכן מתייחסים לרופאים בצורה די חדה. החולה רואה את ההתנהגות הנוכחית של הרופא אליו, עד כמה הרופא מזלזל בו, כי בתור אליו יושבים עוד ארבעים אנשים כמוהו.
מצד שני, מנקודת המבט של התפתחות האגו אנחנו התקדמנו למצב, שבו הפכנו להיות אינטגרליים. אנחנו מרגישים שאנחנו תלויים זה בזה, העולם הפך להיות גלובלי, שלם, תלוי הדדית, אחד, הוא מתגלה ככזה, ואילו אנחנו מפורדים, יושבים כל אחד בנישה שלו, מקושרים לגמרי בינינו, אבל לא רוצים להרגיש את הקשר ההדדי הזה. בזה כל הבעיה.
לכן, בהימצאו בחברה, האדם מקבל יחסית בקלות את דעתה. היא משפיעה עליו באופן אוטומטי, בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לא. הוא כבר מאמין פחות לכלי התקשורת, ובזה יש לאינטרנט זכות גדולה, בכך שעושה עבודה חיובית גדולה מאוד, בכך שהוא מפריך את כל המניפולציה התקשורתית.
אבל את ההשפעה הגדולה ביותר על האדם משפיעה אותה קבוצה קטנה, שאליה הוא נקלע ושיכולה לשנות בו את כל נקודות המבט.
מתוך שיחה מס' 2 על "רפואת העתיד", 07.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
בשליטת הכסף
קלידוסקופ של רצונות
למה אני צריך רופא?
