תחרות: שני צדדים של אותה מדליה

שאלה: כיצד מתייחסת חכמת הקבלה לתחרות?

תשובתי: חכמת הקבלה סבורה שתחרותיות היא הכרחית. כך גם נאמר: "קנאת סופרים תרבה חכמה". אני סבור שזהו דבר נחוץ מאוד. מה היינו משיגים אם לא הייתה תחרות? לדוגמה, הממציאים הגדולים ניקולא טסלה ותומס אדיסון, הודות לתחרות עשו המון גילויים בתחום האלקטרו-טכניקה, המציאו מכונות דינמו, גנרטורים, מתקנים שעובדים על זרם חילופין וכולי.

מה שמעניין, שגילויים גדולים רבים שהביאו תועלת גדולה לאנושות, נובעים מתחרות ילדותית של לא לתת לאחר להקדים אותך. יחד עם זאת, המדענים לא ממש רודפים אחרי הכסף, אלא רוצים לקבוע את ה"אני" שלהם: "אני אוכיח, שאני טוב יותר". הצלחה היא בלתי אפשרית ללא תחרות. תחרות אמיתית תמיד מביאה להופעת תכונה חדשה. אפילו עבור ילדים תחרות זו עזרה גדולה.

אבל הכול צריך להיות בגבולות אגואיסטיים נורמליים המובנים לנו: אני רוצה ללמוד מהאחר. וללמוד מהאחר זה אומר, להיות כמוהו. אבל להפוך להיות כמוהו, זה אומר להימצא בתחרות עם עצמך כדי להגיע לדרגה של הדוגמה הזאת. לכן, תחרות יכולה להיות שונה: תחרות שמניעה ותחרות שהורגת. תמיד נוכח בה אלמנט של קנאה. אבל האם אני רוצה בזה למחוץ את היריב שלי, או הודות לדוגמה שלו, אני רוצה להפוך להיות כמוהו או עוד יותר גדול? לכן בתחרות יש גם צדדים חיוביים וגם שליליים.

מתוך התוכנית "שיחות עם מיכאל לייטמן", 17.6.2015