קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כשהנפילה חולפת, אתה מתחיל להבין שזה היה טוב לשלוט בה ולבקש "מסך" שיאפשר להיות במצב יותר גבוה מזה. אז, למרות הדחייה הפנימית, אתה תוכל מעליה להשתוקק לקראת החברים ולהישאר בתוך האהבה והחיבור. אתה מבין, שכך יכול להיות יותר טוב.
בפעם הראשונה אתה לא יכול להחליט שום דבר בתוך הירידה. אתה רק מרגיש איך נופל עליך החושך וקובר אותך מתחתיו. לאחר מכן אתה כבר בודק וחושב, זה היה טוב אם היה אפשר ללמוד לשלוט במצבים האלה. כשבפעם הבאה מגיע החושך, אתה מנסה איכשהו להתנגד לו, מבקש עזרה.
זה לא כל כך מצליח, אבל כשהחושך עובר, אתה שוב בודק את עצמך וחושב שאפשר להיות מוכן לזמן הבא של החושך כדי שתהיה אפשרות לבקש "מסך". כך מפעם לפעם, אתה הופך להיות יותר חכם, כי הרי "אין חכם כבעל ניסיון". בסוף אתה מגיע למצב, שבו אתה מתחיל לדרוש "מסך", אתה מתחיל לעבוד עם האור.
זה הרגע הכי חשוב בעבודה שלנו: להיות מסוגל לראות בבורא את השותף שלך ולהתחיל למעשה לעבוד איתו, כמו שנאמר: "אני לדודי, ודודי לי".
ידיעות קודמות בנושא:
ה"מסך" הוא החשבון לצורך העבודה מול הרצון
שלהבת אש של אהבה
לא הרצון הוא ששבור, אלא המסך
