דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / שתי דרכים לפתרון המשבר

שתי דרכים לפתרון המשבר

החיפוש אחר פתרון למצבם (של הבבלים) הביא אותם לגבש שתי דעות מנוגדות. האחת – "דעת נמרוד", מושל בבל באותם הימים, והשנייה – "דעת אברהם", חכם בבלי ידוע.

במקור עתיק נאמר: "עד ימי נמרוד היו כל בני אדם שווים ולא התגבר מי מהם למשול על חברו, ונמרוד התחיל להתגבר ולמשול בארץ" (פירוש "מצודת דוד" על דברי הימים א').

דווקא נמרוד טען טענה הגיונית כנגד השנאה שהלכה והתגלתה בין הבבלים. הוא הציע לבבלים להתפזר, להתרחב אל מעבר לגבולות בבל, כמובן, מבלי לצאת מתחת לשליטתו. וכשהם יהיו מספיק רחוקים זה מזה, הם יחיו בשלום איש עם רעהו.

ואילו אברהם טען, שריחוק ופירוד לא יפתרו את הבעיה. הוא הסביר, שלפי חוק ההתפתחות שבטבע, על החברה האנושית להגיע לאחדות. אברהם רצה לאחד בין כל הבבלים ולבנות את החברה המושלמת.

אך כאשר הוא התחיל להפיץ בקרב הבבלים את שיטתו, שיטת החיבור המחייבת עבודה כנגד האגו של כל אחד, רק מעטים התאספו סביבו.

"התקבצו אליו אלפים ורבבות, ושתל בלבם העיקר הגדול הזה", כך כותב הרמב"ם, הוגה דעות של המאה ה- 12. (הרמב"ם. "משנה תורה", "היד החזקה", הלכות עבודת הכוכבים).

ומה עם היתר? יתר האנשים העדיפו להתפזר כעצת נמרוד. בדומה לשכנים שלא מסתדרים זה עם זה ומתרחקים כדי לא להפריע איש לרעהו. דווקא מאותם האנשים התפתחה בהמשך האנושות כולה, כפי שמתאר את זה ההיסטוריון הגדול יוסף פלאביוס בספרו "ימי קדם של היהודים".

רק בימינו, לאחר 4000 שנה, אנחנו יכולים לברר עם מי הצדק, עם אברהם או עם נמרוד…

לקרוא את החוברת במלואה – כאן.

ידיעות קודמות בנושא:
מה מקורנו?
אברהם ונמרוד: ויכוח שנמשך עד ימינו
שואפים למרחקים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest