שפע שיורד מהשמיים

"וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו: וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע" (בהעלותך, י"א, ט'-י').

המשמעות המספרית של המילה "טל", היא 39. כלומר מן כולל בתוכו 39 אורות, שיורדים בצורת טל. כזאת תופעה מושלמת של האור מסוגלת לתקן למעשה את כל הרעלים, הפצעים והנגעים האגואיסטיים שלנו. דרך אגב, בעולם שלנו טל הוא אמצעי ריפוי נפלא, רק שאיננו יודעים להשתמש בו, בעוד שהחיות, הציפורים והחרקים אוספים את הטל ושותים אותו. אם היינו עוקבים אחרי ההתנהגות של בעלי החיים, ועל בסיס הפעולות שלהם מפתחים את הרפואה שלנו, היינו בריאים. ואילו אנחנו מזינים את עצמנו בתרופות.

"ויאמר משה אל ה' למה הרעת לעבדך ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי: האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו: מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה: לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני: ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי" (בהעלותך, י"א, י"א-ט"ו).

לא קל לעם ללכת בדרך הרוחנית, מפני שצריך לגלות את כל הבעיות ולבקש עליהן תיקונן. אבל אף אחד אינו רוצה לעשות זאת, לכן העם רוטן, בוכה ומבקש: "תנה לנו בשר". אתם רוצים בשר? בבקשה, תקבלו אותו! כי הרי במן מורגשים טעמים שונים. מה זה משנה? בכלל לא משנה מהו הסוג של המזון. אפילו היום אנחנו אוכלים דבר אחד, אבל מרגישים במזון דבר אחר. עוד מעט נדפיס במדפסת תלת מימד כל מה שרק אפשר, יישאר רק ללחוץ על הכפתור ולקבל את מה שאנחנו רוצים. האם זה לא מן? זה כביכול אותו הדבר. רק שכל זה יהיה לנו לנזק, מפני שבתוך המחסניות של המדפסות הללו יש נסורת פשוטה, שספוגה בכל מיני טעמים ותוספי טעם. ואילו משה אומר: "כך אסור לפעול". צריך לפעול בדרך טבעית, לא לבקש בשר רגיל, אלא למשוך את האור העליון שכולל בתוכו לגמרי את הכול. אבל העם לא מסכים, הוא לא רוצה את זה.

שאלה: כלומר העם מלא בזיכרונות נוסטלגיים על החיים במצרים?

תשובתי: זו לא נוסטלגיה, אלא רצון לחזור לעבודה בתוך האגו שלהם: "אנחנו לא רוצים ללכת בדרך של חיבור ואיחוד. בשבילנו זה מדבר: חסר טעם, קשה, מכביד. תן לנו בשר, כלומר, את מה שמייצר האגו. אנחנו רוצים לחיות בדרגה הזאת. אף אחד לא צריך את 39 האורות, זה יותר מידי בשבילנו".

הערה: התלונות של העם גורמות לכאב אצל משה, שזועק לבורא: "למה הרעת לעבדך ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי"?!

תשובתי: לא מדובר כאן על מנהיג זקן, שהוא כבר בן 80, והוא חי את 40 שנותיו האחרונות במדבר בהובלת עמו. משה היא התכונה העתיקה ביותר שלנו, שמובילה אותנו דרך המדבר האגואיסטי לארץ ישראל, כלומר לאיחוד. ואין כאן מה לעשות אחרת, למעשה אין לנו מוצא אחר: או שאנחנו הולכים לעבר השמדה, לטבח, או שמתקדמים קדימה לפי אותם החוקים שנמצאים בתוך הטבע, ועולים למדרגה הבאה.

נדמה לנו, שאנחנו בוחרים לעצמנו את העתיד, אבל אין הדבר כך. אף אחד לא יודע מה מחכה לו מחר, אז מתוך מה אפשר כאן לבחור? זה הכול משחקי ילדים. למעשה הכול כבר נבחר: המטרה ידועה. צריך רק להחליט כיצד אתה מגיע אליה: או בדרך טובה וקצרה, או שתתנגד ותסרב בעקשנות כמו חמור, ואז יכו אותך עד שתחכים. חמור, נובע מהמילה "חומר". החומר של העולם שלנו, זה האגו, בהתאם לחומר הזה אנחנו בינתיים מתקדמים.

אנחנו מוכנים לכל סוגי עבודה, רק לא להזמין את האור העליון, מפני שהוא מגיע רק במידת האיחוד שלנו בינינו. כשאנחנו מתקרבים זה לזה, הוא מתגלה, וככל שמתרחקים זה מזה ומתנתקים זה מזה על ידי האגו, הוא נעלם. במצבנו אנחנו חייבים רק להתחיל בחיבור, ואז מיד ירד עלינו מלמעלה האור העליון. אנחנו מיד נתחיל להרגיש מאיפה מתגלים החיים, מה משמעותם, לקראת מה אנחנו הולכים, מהו העתיד של כל האנושות. אבל לשם כך צריך להתחבר ולהתאחד.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 25.2.2015