שני החלונות של מציאותנו

שאלה: כיצד אנחנו יכולים להגיע לקשר נכון כדי שיתגלה בינינו האור?

תשובתי: תארו לעצמכם שלפניכם שני חלונות כמו על צג של מחשב. באחד מהם המערכת בה אנחנו קשורים זה עם זה בצורה אידיאלית, והיא נקראת "עולם אין סוף". בחלון השני, המערכת שאנחנו רואים עכשיו, ובה שולטת השנאה בינינו במקום האהבה. מערכת זו נקראת "העולם הזה". אלו הן שתי מערכות שונות. עולם אין סוף חי וקיים והוא נקרא א' ו-ג' מצבים של המציאות. זהו המצב היחיד שהבורא ברא ובו הוא נמצא. כל המצבים האחרים, מעולם אין סוף עד העולם שלנו הם 125 מצבים בהם אנחנו יכולים בהדרגה לעלות.

כל המצבים חוץ מאין סוף נקראים עולמות (העלמות). עולם אין סוף, אך נסתר יותר, לא ברור, לא לגמרי מגולה, נקרא עולם אצילות. מעורפל עוד יותר נקרא עולם הבריאה וכן הלאה. כל עולם דומה לזה שמעליו ולזה שמתחתיו לכל פרטיו וחלקיו. ההבדל הוא רק בכמות האור שמתגלה בו. במידה שיש פחות אור, כך העולם חשוך יותר. בדיוק כך אנחנו רואים היטב במשך היום, הכול ברור לנו ומובן, ובערב – אפרורי, אין הבדל משמעותי בין חושך לאור.

כלומר, אנחנו נמצאים באותו "עולם אין סוף", ומה שמסתיר אותו מאיתנו הן 125 מדרגות, הסתרות. במדרגה האחרונה בה אנחנו קיימים, בעולם שלנו, ההסתרה כה גדולה שאנחנו בעצם מנותקים לגמרי מהרוחניות. איננו מרגישים שבינינו לבין לעולם אין סוף קיימים מצבים ומדרגות כלשהם. אנחנו כאילו קיימים רק כאן, וחוץ מזה אין כלום.

אנחנו קיימים בעולם הזה, בתוך "חלון" על "הצג" שלנו, אך על אותו הצג ישנו עוד "חלון", עולם אין סוף. לכן, אם נשתדל להתייחס נכון זה לזה, כמו בעולם אין סוף, כאילו אנחנו כבר נמצאים בו, למרות שעדיין איננו מסוגלים לכך. על ידי זה אנחנו מדמים את עצמנו לעולם אין סוף, אנחנו כאילו רוצים להשיג אותו. כשאנחנו משתוקקים אליו כמו תינוקות שרוצים להיות גדולים, אנחנו מזמינים מאותו עולם אין סוף אור מקיף (א"מ), המאור המחזיר למוטב שהוא מקרב אותנו לעולם אין סוף.

על פי אותו העיקרון פועל הכול, אם אתה משתוקק להגיע למקור אנרגיה כלשהו, אז על ידי ההשתוקקות שלך להתקרב אליו אתה מעורר על עצמך תגובה גדולה. כאן פועלים חוקי פיסיקה מדויקים, ואין כאן שום דבר דמיוני או מיסטי.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 29.10.2010