דף הבית / קבלה לעם / קבלה למתחיל / לימוד חכמת הקבלה / שיעור הקבלה היומי 25.09.09 (חלק 1)

שיעור הקבלה היומי 25.09.09 (חלק 1)

מיכאל לייטמן

הכנה לשיעור
אם האדם פוחד שהאחרים מתקדמים מהר יותר ממנו, שישתמש בפחד שלו. זה אמצעי מצוין בדרך הרוחנית.
להורדה: video.gif וידאו | audio.gif אודיו

חלק 1 (שמעתי, מאמר נח, השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים)
העולם הרוחני מתגלה לא בתוכי, אלא בקשר הדדי בינינו.
להורדה: video.gif וידאו | audio.gif אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

2 comments

  1. מי הוא הגורם לתפילה" מאמר ארוך —

    שיחה (31.12.02) על מאמר: "מי הוא הגורם לתפילה"

    הרב"ש, "שלבי הסולם" כרך ה' – תלמוד בבלי, מסכת ברכות, עמ' 6

    אם יש רק בורא ונברא, ואין דבר פרט להם, מי הוא הגורם לתפילה, הבורא או הנברא? מצד אחד אומרים "אין עוד מלבדו", שהבורא הוא היחיד הפועל והמתחיל כל תהליך, כל פעולה וכל תופעה. מצד אחר אומרים "אם אין אני לי מי לי", שלמעשה גם האדם פועל במשהו, לא אותה פעולה כמו "אין עוד מלבדו", אבל במשהו אחר.

    אם "אין אני לי מי לי" מדבר על ההבחנה שבה יש לאדם בחירה חופשית ופעולה חופשית. או כשהוא מכין את עצמו לכך שהבורא יפעל דרכו להביאו לתפילה – במה הוא מסייע לזה, או כשבנוסף לסיוע הוא עצמו נכלל בעבודה הזאת, ופועל כשותף עם הבורא להגיע למצב התפילה.

    תפילה היא העלאת מ"ן. כלומר, אחרי שנעשו כל ההכנות מלמעלה למטה, ירידת כל מדרגות העולמות ושבירת הנשמה, שבירת האדם, נשאר רק תיקון. תיקון ייתכן רק לפי התפילה, רק לפי החיסרון לתיקון.

    כי אם לא התפילה, לא היה צורך בתיקון. לשם מה לכלי טוב, מתוקן, הנמצא באין-סוף, להישבר ולהתערבב עם הקליפה עד עמקות הנפילה לדרגות הנמוכות ביותר, ואחר כך לשוב ולשחזר את המצב הטוב הקודם? רק עבור התוצאה הזאת, שהדרך חזרה מהמצב השבור למצב התקין תחייב הקדם תפילה מצד הכלי. כי בתפילה הזאת טמונה הבחירה החופשית של האדם. היא ההשתתפות של התחתון בכל הבריאה.

    כי התחתון, אחרי הכרת הרע, אחרי הכרת מצבו, אחרי שמכיר בגדלות מדרגת הבורא כלפי מדרגת עצמו ללא שום חשבון לעצמו, מתחיל לרצות להיות כבורא, כלומר בתכונות דהשפעה ללא שום פנייה לעצמו. הרצון הזה להיות המשפיע נקרא מ"ן – עליית התפילה.

    וללא הרצון הזה מעולם לא היה תיקון. אין טעם לשבור כלי מתוקן אם יש לתקנו שוב, אלא אם כן ליקטנו את התפילות על כל שבר ושבר והפכנו אותן לכלי החדש שיצרנו. האדם בונה את עצמו מהמ"נים הללו שהוא מעלה על כל פרט שבו הוא מרגיש את השוני בינו לבין הבורא.

    לכן העיקר היא התפילה. אם האדם משיג תפילה נכונה, העלאת מ"ן, היא נכנסת כגורם לפעולה בפרצוף עליון ממנו, ואז הפרצוף העליון פועל עליו מיד ועושה לו את התיקון. הפעולה הזאת מתרחשת מאליה, אלא שהצורך לפעולה הזאת חייב לבוא מצד התחתון.

    האם הצורך הזה אכן בא באופן מוחלט מצד התחתון? ודאי שבתוך התחתון דבר לא יכול להיות מורגש פתאום ללא סיבה מוקדמת. ודאי שהבורא מעורר את האדם לתפילה, וגם לבירורי התפילה, כשהאדם רואה טוב ורע, אור וחושך, את כל ההבחנות, ממי הוא רוצה לבקש ולשם מה הוא רוצה לבקש, וכולי. כל מה שנקרא "בירורי התפילה" הוא ראיית האדם בכל פעם באור העליון כמה הרצונות שלו, קרובים או רחוקים מהרצוי.

    הבירור הזה שעושה האדם הוא כל היגיעה שלו. הדרך לבירור סלולה כולה ותלויה בשבירה של הכלי. כלומר, כל הדרך המביאה את האדם למצב המתוקן כבר נסללה. לבטח הוא יתקדם בה מבירור אחד לאחר, לבקשה ולתפילה ולהודיה ולכל מה שבהם, ממצב למצב. המצבים הללו חתומים ומוגדרים מראש, כי הם תלויים בשבירת הכלים.

    תפילת האדם היא בעצם ההשתתפות הרצונית שלו, קביעת מעמדו,, הדחף להתקדם, לזרז כביכול את תהליך התיקון ולמצוא את עצמו מעוניין שהתהליך הזה יקרה לו במהירות. לכן מי שמאחר, לא מזדרז ולא נלחץ ודרוך לתפילה, אלא חושב שהתפילה תוכל להתבצע בעוד רגע, או בעוד כמה שעות, או בעוד כמה שנים, למעשה לא עושה את הדבר היחיד והעיקרי שעליו לעשות בכל התהליך של המציאות – בכל התהליך של תיקון הנשמות.

    לכן מדידת ההתקדמות היא מדידה של כוח הרצון להחיש את בוא הגאולה, לזרז אותה. הבורא הוא שגורם לזה והוא שמקבל את התפילה. כמו שלומדים ב"תלמוד עשר הספירות", שנה"י דעתיק, דדי בהמה ועוד כל מיני סיבות ומערכות מעוררים את הנשמות בכל מצב ומצב לעלות לדרגות גבוהות יותר. בעל הסולם מפרש זאת יפה במאמרים "עליית התפילה" ו"עניית התפילה" בספר "הזוהר".

    כל רצון ורצון שיש באדם כלפי הדברים הנכונים והלא נכונים, גם בלבולים וכישלונות וגם הצלחות וניצחונות, כולם נמצאים כבר בדרך, ורק לאדם הם נדמים פתאומיים. אבל באדם תלויה הדריכות, הלחץ על התהליך, שיקרה לו במהירות. באדם תלוי הרצון שיבוא לו רצון אמיתי, בקשה מהבורא, שיאפשר לו להתפלל, ושיהיה זה על הדבר הנכון ובכל הכוח שנדרש, כדי לקבל חזרה מ"ד מלמעלה – עניית התפילה. ובעיקר, הדרישה שזה יקרה מיד, הזעקה שזה יקרה עכשיו.

    רב"ש כותב, שאדם בוכה בעיקר על מה שנחוץ לו עכשיו. אם הוא בוכה על בעיות וחסרונות שיהיו לו בעוד שנים מספר, זה לא מעשה חכם. לשם מה לו לסבול עכשיו על מה שיהיה בעתיד? מוטב לו לחכות ולראות מה יהיה. אבל אם הוא מושך את החסרונות להווה ורוצה לבצעם ולתקנם כרגע, זה דבר נכון.

    לכן כדאי לרכז בהווה את כל חסרונות העבר, ההווה והעתיד, כדי לעלותם לכוח התפילה. לסדר אותם לא כסבל למען הרגע הבא, אלא לרצות פתרון עליהם עכשיו, ברגע זה. פתרון למה? לכך שאין לנו כוח דלהשפיע. בדרך כלל, כשמתפללים למשיח או לכל מיני צדיקים, על מה מתפללים? שיהיה לנו טוב – הצילנו מהצרות. כאילו קיים בורא רע ובורא טוב, והבורא הרע עושה לנו צרות, ואנו מתפללים לאלוקי ישראל שייטיב עמנו. תפילה כזאת המחלקת את האל לשניים אולי אינה נחשבת עבודה זרה, אך היא ודאי עומדת נגד העיקרון של אחד, יחיד ומיוחד.

    כי תפילה היא ריכוז כל ההבחנות של האדם לנקודה הנוכחית, שכרגע הוא חייב פתרון לתיקונו. לכן התפילה היא הסיכום, הסיום של כל המאמצים וההבחנות שעוברים בדרך, העלאת מ"ן, שזה הנדרש מצד התחתון, וכל היתר נעשה מצד העליון. וגם את העלאת המ"ן הזאת העליון גורם, ומסדר לתחתון את כל הדרכים לבניית המ"ן הנכון. על האדם רק לזרז את עצמו בכל מצב ומצב, שיבנה מהר ושזה יתבצע עכשיו.

    לכן כתוב שישראל מקדשים את הזמנים. כלומר, בכל רגע ורגע הם מעלים אותו מעלה, שייכנס עכשיו לרוחניות. אם האדם עושה כך, הוא מבטל את מושג הזמן, ואז מתחיל להרגיש שזמן לא קיים, אלא הוא חי בתוך ההבחנות, ומיד דורש את מימושה של כל הבחנה והבחנה

  2. ודע כי ההפרש בין אור לכלי נקרא זמנים.ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים

    אור גימטריה  207

    כלי גימטריה 060

    הפרש 147

    147 גימטריה זמנים.

    ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest