קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בזמן האחרון אתה מטפח במיוחד את הנושא של אהבת הזולת ואחר כך את אהבת הבורא. ודווקא בזמן הזה נורא רוצה להתנתק ממך, למרות שאני כבר מספר שנים תלמיד שלך. מה גם, שאני לא מרגיש אדישות אלא עוינות כלפי הנושא הזה.
תשובתי: אתה סברת שחכמת הקבלה היא תורה רצינית של טבלאות ושרטוטים, כפי שהסברתי זאת שנים רבות, זו חכמה על הבריאה, על תיקון הרע. אבל לא חשבנו שהיא כולה מסתכמת באהבה, כלומר בקשר מלא בין כל חלקי הטבע, במיוחד בין בני האדם. אני מבין אותך, מפני שגם כן סברתי כך ולא שנה אחת, וכבר בהיותי תלמידו של הרב"ש! מה גם, שאי אפשר לשמוע את זה, עד כדי כך "שיטת האהבה" הזאת נדחית על ידי האגו שלנו, ולא הלב ולא השכל לא רוצים לתפוס אותה, ובמקומה לשמוע משהו אחר, כאילו שמה שנאמר על הכרחיות אהבת הזולת, מדובר כעל פעולה ותופעה זרה שמלווה את חכמת הקבלה.
אני רואה את התופעה הזאת בקרב התלמידים שלי בכל שנות לימוד חכמת הקבלה. מה שמעניין, ששתי הקבוצות "אלה שמקבלים את השגת אהבת הזולת" ו"אלה שמרגישים את התנאי הזה, כצדדי, לצורך ליכוד קבוצת לימוד", מתערבבים, לא מתרחקים, ולאט לאט בקבוצה של "דחיית האהבה" מופיעה ההכרה, לא כתופעה נלווית בתיקון האגו, אלא כדבר הכי חשוב והכי רצוי! מה גם שבמידה רבה יותר מאשר בקבוצה שמלכתחילה מסכימים עם "אהבת הזולת".
מתוך התצפיות, הייתי מחלק את התלמידים לכאלה "שמקבלים את ההכרח בהשגת אהבת הזולת" ואלה ש"לא מסוגלים לשמוע על כך", אבל שלומדים את השיטה במשותף ושיוצרים בפני עצמם "כלי" משותף. הם משלימים זה את זה ובכך מסוגלים להפיץ את חכמת הקבלה, כלימוד על אהבה, מאהבה בין בני אדם לאהבת הבורא.
