שחרור מהאגואיזם

שאלה: לשֵם מה נדרשות מכות מצרים, אם האדם כבר החליט ללכת בדרך הרוחנית?

תשובתי: באמת כבר החליט? כעבור רגע משהו אחר ימשוך את תשׂומת ליבו. האם ניתן לסמוך על הרצון של האדם? – מספיקה דחיפה קלה, והוא ללא כל שיקול דעת נוסף, ירוץ אחר הפיתיון החדש.

נאמר: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". אל תאמין, עד שתעבור את עשׂרת מכות מצרים ותחליט שאתה חייב לצאת ממצרים. אל תאמין, עד שהפרעה שבך לא ישמע: "שלח את עמי כדי שיעבדו אותי!". אל תאמין, עד שתתעלה מעל לרצון שלך. עד אז האדם, הוא כמו המכונה שמנוהלת על ידי הרצון מבפנים ועל ידי התענוג מבחוץ.

לפי סיפור התורה, אנחנו רואים כמה עליו עוד לעבור. תחילה בני יעקב מתנגדים ליוסף שאוסף אותם יחד לעבודה מיוחדת. במצרים, שבע שנות שׂובע מתחלפות בשבע שנות רעב, אחר כך מתחיל השעבוד והדיכוי של פרעה, ואחר כך מכות מצרים, כלומר אסונות העוברים על האגואיזם. רק אז האדם מתחיל לזהות את עצמו איתו, מתנתק ממנו ובונה מסך.

המכות מנתקות אותנו מהרצון שלנו, ואנחנו מקבלים הזדמנות להביט עליו מהצד. כי הרי האדם מטבעו מתרחק ממה שמביא לו ייסורים. עד למכות מצרים עדיין הוא אינו מרגיש שהרצון שלו, והוא בעצמו, אינם אותו הדבר. מדובר לא סתם על אסונות. נאמר: "בוא אל פרעה". לידך מתגלה הבורא ואומר: "תצטרף אליי, ולא לרצון שלך, ויחד נלך אל פרעה". אתה יוצא מתוך הרצון, מתעלה מעליו, וזוהי יציאת מצרים: פעם אחר פעם, מכה אחר מכה, עד שכל עשׂר הספירות יהיו מעובדות.

אני לא אצליח להתנתק מהאגואיזם, עד שלא ארגיש שהוא רע. רק אז אני אתחיל להשתחרר מהחיבוקים שלו, ואראה טוב יותר עד כמה הוא זר, רע ומנוגד, וסוף סוף אני מגיע לחושך גמור, לחושך מצרים. הרצון אינו מושך אותי יותר בכלום. אז איך ניתן לחיות הלאה? – התנתקתי, ויתרתי על כל מה שהייתי, מכל מה שחייתי בו, מכל התכונות, המחשבות והרצונות. כשאני עולה אני מסתכל על כל זה ולא מבין מה עליי לעשׂות עכשיו. וזוהי התחלת הניתוק, בריחה לֵילית ממצרים.

לאחר מכן נרכוש את כוח התורה ונתחיל לעבוד באופן עקבי עם האורות על תיקון הרצון. ואחר כך, לתוך הכוונה שלנו, נקבל את אור החכמה המלובש באור החסדים, במילים אחרות, ניכנס לארץ ישראל.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 24.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
מכות מצרים ללא הפרזות חיצוניות
בציפייה לנס!