קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אם המטרה שלי היא חיבור, אז אני מסתכל על כל הקיים בעולם כעל רסיסי השבירה שהתרחקו ממני רק כדי שאני אוכל לאסוף אותם ולחברם חזרה. ולצורך החיבור בכלל לא נדרש שכל החלקים יהיו זהים. להיפך, הם צריכים להיות שונים!
אם במקום אחד פלוס ובמקום אחר מינוס, פה יותר ושם פחות, אז ביניהם נוצר קשר. גדול יכול לתת לקטן, וקטן יכול לקבל מהגדול. אם שניהם שווים לגמרי, אז מה הם יכולים לתת זה לזה, על ידי מה הם יכולים להתקשר?
דווקא השוויון מוביל לניתוק! אז איך אפשר להשיג שוויון כולל? וכאן אנחנו מתחילים להבין שמושג השוויון לא מסמל תכונות, מחשבות, רצונות, פעולות זהות, אלא מתבטא בהשגת המטרה. דווקא למען המטרה כולנו מתחברים וכלפיה כולנו שווים.
סתם כך אנחנו אף פעם לא נוכל להיות שווים בינינו אם אנחנו לא מתחברים בבורא, לא מחשבים אותו כמטרה שלנו. ובהתאם לכך, אני כבר מתחיל לגייס כוחות, לברר את שיטת החיבור, לחפש איך להתחבר עם האחרים, בוחן את כל המתרחש בעולם כהזדמנות שניתנת לי כל רגע להתעלות מעל לאגו שלי, מעל לכוחות הפירוד, ולהשיג חיבור כולל.
אנחנו יכולים להתחבר כשווים רק כשבינינו נמצא הבורא ומהווה את מטרת החיבור שלנו. לכן נאמר, שהתנאי: "ישראל, אורייתא וקוב"ה, חד הוא", קובע עבורנו את הכיוון הנכון לתיקון.
על ידי זה שרוצים להתחבר ולהשיג שוויון מלא, אבל יחד עם זה כל אחד שומר על הייחודיות שלו, על התכונות הפרטיות שלו, אנחנו מתחברים כאילו לגוף אחד. ואת החיים לגוף הזה צריך לתת הבורא, האור העליון, בהתאם לחוק השתוות הצורה.
הרבה רצונות מתחברים יחד בגוף רוחני אחד, ב"פרצוף" אחד, תחת "מסך" אחד, כדי ליצור דבקות כללית עם אור אחד. אז בראש ה"פרצוף" מתרחש "זווג דהכאה" עם האור, ונוצר מבנה שנקרא "נשמה". יחד עם זה כל הפריטים הפרטיים שומרים על ייחודיותם המיוחדת והטבעית במחשבות וברצונות ופועלים כמו איברים של גוף אחד, בזה שכל אחד מבצע את תפקידו ומתחבר עם האחרים למען השגת המטרה הכללית, החיים הרוחניים. והחיים האלה הם השתוות ודבקות עם האור.
כאן פועלת הנוסחה: "על כל פשעים תכסה אהבה". הפשעים נשארים, נשמרים ההבדלים בינינו, שעל בסיסם כל אחד דן ומצדיק את עצמו. וכמובן שאת האחרים הוא מאשים, כי "כל הפוסל במומו פוסל". אבל בזה שמתחברים יחד, אנחנו מבינים שכל ההבדלים שלנו דווקא עוזרים לנו להשיג חיבור גדול יותר בינינו, אם אנחנו נוכל לממש את החיבור במדרגה יותר עליונה, בכך שמתעלים מעל להבדלים שבינינו.
אם אנחנו סתם נמחק את ההבדלים והשוני שלנו, אז לא יהיה לנו בסיס לחיבור, לא יהיה לנו מה לתת זה לזה. כי כל אחד צריך לתת לאחרים, בזה שהוא מופיע בתור "פלוס" כלפי ה"מינוס" שלהם, ולקבל מהאחרים כמו מינוס מפלוס.
כלומר, כולנו שונים! אבל אם אנחנו עושים את זה תחת "מטריית אהבה" אחת, אז יוצאים כולם שווים. כאשר התינוק מחייך לאמא, היא מוכנה לתת לו את כל העולם. נאמר, "על כל פשעים תכסה אהבה", ואם ישנה אהבה אז היא מקשרת את כולנו ברשת אחת. ואז אנחנו מתחברים מעל לכל הפערים, למען מטרה אחת, ומשיגים אותה.
וזוהי כל השיטה שהוכנה עבורנו על ידי האור, על ידי המון פעולות מקדימות. האור בורא את הרצון ועובד עליו, בזה שמוריד ומעביר אותו דרך כל המדרגות, בזה ששובר אותו ויוצר עולמות אבי"ע דקדושה וטומאה, את "אדם הראשון", שגם כן עובר דרך השבירה.
ורק אנחנו היום, בעידן החדש הנוכחי, שאליו הגיעה כל האנושות, מתחילים בתיקון העולם, כדי שבמקום עולם מפחיד ונורא, שמתגלה כל יום החולי והקלקול היותר ויותר גדולים שלו – נראה לפנינו עולם אין סוף.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 25.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להרכיב את הפסיפס של הבריאה
שבעה מיליארד יקומים
יחידים ומיוחדים
