קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הדבר החשוב ביותר בזמן הקריאה בספר הזוהר הוא לחשוב על הקשר בינינו, כדי להפוך להיות "כאיש אחד בלב אחד", משום שהמאור המחזיר אותנו למוטב נמצא בקרבתנו, והכול תלוי במאמצים שלנו להתחבר זה עם זה במערכת אדם הראשון.
האור הזה פועל בצורה מדויקת על הקשרים השבורים שבינינו, אם אנחנו משתדלים להתאחד ואיננו מסוגלים לבצע זאת, אז האור מחבר אותנו. כתוב בסעיף קנ"ה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שבמידת הרצון לדעת את החומר הנלמד, משפיע האור המקיף. מה הכוונה "לדעת את החומר הנלמד"? – לדעת, אינו אומר לרכוש ידע כמו בעולם שלנו. מאחר וברוחניות הכול מושג מתוך קשר וחיבור, אז "לדעת" מסמל להתחבר, כמו שנאמר: "וידע אדם את חוה".
ככל שאנחנו משתוקקים יותר להתחבר זה עם זה ברצון של השפעה ואהבה, כך אנחנו מעוררים יותר ויותר את האור המקיף, ואחר כך גם את אור החכמה. האור הזה מופיע ופועל רק היכן שאנחנו רוצים להתחבר ואיננו מסוגלים לכך. לכן אין שום טעם לנסות ללמוד את ספר הזוהר, כמדע או כחכמה, הרי איננו מבינים את שפתו, על מה מדובר בו, לשם כך צריך להימצא באותו העולם.
עלינו להשתוקק להתחבר זה עם זה, אז האור המקיף יגיע בדיוק לאותם המקומות היכן שחסר הקשר בינינו, יחבר אותנו בינינו, ובקשרים המשוקמים האלה אנחנו נרגיש את תכונת ההשפעה, את הבורא, את אור החסדים, ואחר כך נגלה בו את אור החכמה.
לכן לכל הלימוד שלנו צריך לבוא קודם הרצון להתחבר זה עם זה, ובזמן לימוד הזוהר לא כדאי לשכוח את זה. כמו שאומר בעל הסולם בסעיף י"ז ב-"הקדמה לתלמוד עשר הספירות": "ולפיכך מתחייב הלומד בטרם הלימוד להתחזק באמונת השי"ת", בתכונת השפעה שאותה הוא רוצה להשיג כתוצאה מהלימוד, כדי שזה יהפוך להיות החיים שלו.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 06.07.2010
ראה מאמרים קודמים בנושא:
הזוהר – הנשק העצמתי ביותר
כיצד להבין את ספר הזוהר
600,000 אורות בינינו
