קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד לשמור על מחשבות על החיבור ועל הכוונה הנכונה בכל רגע בחיינו. למשל, בעבודה, כשאתה עומד מול לקוחות עם בעיות קשות או מתקשר עם עמיתים לעבודה או כשאתה "גולש" באינטרנט בחיפוש אחר מידע מעניין וכן הלאה?
כשאתה שקוע בפעולות גשמיות, אין לך שום מחשבות על קשר עם הקבוצה או על כוונה לטובת הבורא. מה לא בסדר כאן? מה אתה יכול להציע לנו במקרים כאלה?
תשובה: חיינו בנויים בכוונה כך, שחלק גדול מהזמן אנחנו לא נמצאים בשליטה עצמית, אלא בשליטת האנשים, הנסיבות, המחויבויות האחרות וכולי. הדבר הזה נעשה, בין השאר, מפני שיש לנו מעט מדי כוח כדי לכוון את עצמנו כל הזמן למטרה. לכן, משקל האחריות הכבדה והשאיפות "דוחס" את ההשתוקקות המטרתית שלנו, שבינתיים חלשה, כדי שבאותן הדקות שנותנים לנו לחזור אליה, היא תהיה חזקה ומכוונת באמת.
לאדם יש הזדמנות ללמוד לנצל את "המכבש" הזה. על ידי הגברת המילוי הרוחני של פרק הזמן הקצר שהבורא מקציב להתפתחותו, ועל ידי פיתוח הרצון להשתוקק תמיד למטרה בצורה מודעת, הוא משיג שגם אותן השעות שאינן עומדות לרשותו, הופכות ל"וואקום", שבהן הוא יודע בדיוק במה הוא רוצה להתמלא. הזמן הזה הופך גם לזמן של בירור הכרתי: מה אני עושה עכשיו, ולאיזה מקום בתוך המערכת הכללית שייכים העיסוקים האלה.
נחוצה הכוונה רוחנית מדויקת יותר של המאמצים: את הזמן ששייך לי עליי להפוך ל"תפילת רבים", וכל העיסוקים בזמן שאינו שייך לי, במידת האפשר, צריכים להפוך להכנה מודעת יותר ויותר לתפילה הזאת.
שאלה מהבלוג באנגלית: "צריך שתהיה לו פינה משלו, רווחה רגילה וסבירה. זה הכרחי!" (פוסט "אל תקווה ל"אולי""). איזו הכרזה מוזרה בזמננו! אני מעריך מאוד את הידע הקבלי של ד"ר לייטמן, אבל דעותיו הפוליטיות והכלכליות נראות לי צרות אופקים למדי ולא חכמות במיוחד, אם לא סותרות. המצב באירופה, ספרד, גרמניה או יוון אינו מאפשר "קיום נורמלי וסביר" לכולם. האם זה אומר, שאותם אלה שאין להם "רמת חיים בורגנית של מעמד הביניים", מסולקים מלימוד הקבלה? לי זה נשמע די עוין וקיצוני.
תשובה: קודם כל, עכשיו כל ההגדרות ואמות המידה "נבון" ו"רגיל" מעוותות אצלנו בגלל חברת הצריכה המעוותת לחלוטין. המתקפה המסיבית של אידיאולוגיית הצרכנות הביאה זאת לתודעתנו במשך עשרות השנים האחרונות.
לכן, המשבר מנצל את הכישלון הזה בהכרתנו "לטובתו", הוא מאלץ את כולם לסבול דווקא בגלל חוסר ההתאמה לדרישות הטבע ההגיוניות והנורמליות.
מי שהכנסתו נמוכה מהצרכים הנורמליים הטבעיים, סובל מהרצון להגיע לפחות לרמה הנמוכה של הגיון ונורמה, ומי שהכנסתו גבוהה הרבה יותר מעבר לסביר, אז המשבר מאלץ אותו להתחיל לפחד או להתבייש מחשש שיש לו כסף בכמות לא סבירה.
התהליך עדיין בחיתוליו, הוא פועל בצורה ספונטנית. אבל אם השפעתו תישאר ספונטנית, והייסורים הם לא מודעים, הדבר יתבטא בייסורים עוד יותר גדולים.
לכן, עלינו להזדרז ככל האפשר להסביר לאנשים את הסיבות לייסורים ואת הצורך בחזרה חברתית משותפת לדרישות טבעיות של צריכה נורמלית והגיונית.
בנוסף לכך, המשבר שוחק באופן ניכר את המושג "רמת חיים בורגנית של מעמד הביניים".
כתוצאה מכך, יותר ויותר אנשים לא נמנעים, אלא להיפך, נכללים בלימוד הקבלה, ישירות כמדע או כיסודות החינוך האינטגרלי שפותחו על בסיס הקבלה.
שאלה מהבלוג באנגלית: יתכן שמספר חברים שלנו שאין להם קבוצה פיזית, ומתחברים אלינו בצורה וירטואלית, אינם מודעים לכך שרובנו מתחברים לסדנאות ולשיעורי הבוקר דרך אמצעי התקשורת כמו Team Talk. זה מאפשר לנו לשמור על הקשר בינינו ואפילו להשתתף בדיונים של הסדנאות.
אולי אתם תכתבו על כך מספר מילים כדי שכולם ידעו על האפשרות הזאת?
תשובה: אפשר לכתוב על כך בבלוג, אבל נעשה יותר בחכמה אם נפרסם את המידע הדרוש דרך אנשי הקשר שלנו עם הקבוצות וגם דרך הקבוצות הווירטואליות האזוריות, כלומר, אלה שבידם המידע אודות כל "הבודדים". הם יכולים להעביר בדואר אלקטרוני את כל המידע והפרטים הדרושים. האנשים ה"בודדים" שעדיין לא העבירו את פרטי הקשר שלהם, ככל הנראה, עדיין לא מעוניינים להתקשר ולהתחבר בסדנאות ובשיעורים.
שאלה מהבלוג באנגלית: (שאלה בנוגע לפוסט "125 מדרגות של חיבור"). האם אתם יכולים לפרסם "רשימה" של 125 המדרגות, גם אם הן בסך הכול כינויים של כל צעד.
תשובה: הכינויים ה"טכניים" הטהורים של כל אחת מתוך 125 המדרגות ידועים לכל מי שלמד את יסודות חכמת הקבלה על פי "הפתיחה לחכמת הקבלה", ועל פי מאמרים אחרים של בעל הסולם. חמישה העולמות העליונים, כל אחד מהם בנוי מחמישה "פרצופים", כל "פרצוף" כלול מחמש "בחינות", דרגות העביות. כלומר, אתה כבר עכשיו יכול לספור ולכנות בשם את כולן, החל מבחינה ד' של "פרצוף עולם העשיה" וכן הלאה – עד בחינת "כתר" של "פרצוף" גלגלתא בעולם "אדם קדמון".
אבל אם סתם סופרים את המדרגות, אדם דומה לילד תמים מתוך אגדה, שנפלה לידיו קופסת גפרורי קסם. לכל גפרור היה מגשים כל (!) משאלה. כבר בעזרת הגפרור הראשון הוא איחל שיהיו לו מיליון קופסאות של גפרורי קסם, ואחר כך בלי להאמין לנס שקרה, ישב ימים שלמים וספר קופסאות של גפרורי קסם, האם באמת הוא קיבל מיליון קופסאות.
כל צעד קטן ברוחניות, זה כבר נס, לכן, כל אחד מאיתנו מחליט בזמנו, האם עליו ללמוד לעשות נסים או לספור אותם מראש?
שאלה מהבלוג באנגלית: מה דעתך על הרעיון של תנועת חברים עולמית, שמטרתה רק להציע לימודים (גם לגברים וגם לנשים)?
תשובה: השאלה לא לגמרי ברורה. אם התנועה הזאת רק בעד לימודים, בלי לעסוק בעבודה קבוצתית, בלי הפצה, היא נידונה לקיפאון. הדבקות בשיטת הקבלה, שהעבירו לנו מורינו, מבטיחה התקדמות ברוחניות, שבה פועלים יחדיו גם הלימודים וגם העבודה בקבוצה וגם ההפצה. לעקור משיטה שעובדת חלק אחד ולקוות שהיא תעזור להתפתח, בלשון המעטה, זה נאיבי.
שאלה מהבלוג באנגלית: בספריך אתה כותב שבזמננו כל אחד יכול ללמוד קבלה. במאות הקודמות הלימוד היה מוגבל, ובדורנו הוא נגיש לכולם. אבל לפני הכנס האחרון אתה הדגשת שהדרישות להשתתפות בכנס מבוססות על דרישות המקובלים מהעבר. אז מדוע לפיכך, אתה לא הגבלת את ההשתתפות בכנס ליהודים בלבד? ומכיוון שהבורא מארגן את הכול כלפי ה"נקודות שבלב", הקבוצה וההתקדמות הרוחנית של כל אחד, מדוע יש צורך לערבב גשמיות עם רוחניות, עם דגש על גשמיות?
ובבקשה בתשובתך, במידת האפשר, אל תסתפק רק ביתרון תשלום המעשר וחשיבות הפעולה הזאת.
תשובה: עבורנו המושג "מקובלים מהעבר", הוא לא "מצבה" של אישים מסוימים, עבורנו זאת אותה המערכת של המידע הרוחני שהעבירו לנו בעל הסולם והרב"ש.
למעשה, המידע הרוחני שהצטבר בזכות השגותיהם של דורות המקובלים הקדמונים עבור הדורות הבאים, מועבר בקבלה דרך מקובל אחד או שניים, או קבוצת מקובלים לא גדולה. כך היה גם בזמני רבי עקיבא, וגם לפניו, כך היה בזמני האר"י, כך קרה גם במאה העשרים.
בעל הסולם מספר בכתביו, שעכשיו היא תקופת העבודה המעשית למימוש מטרת הבריאה. ובנוגע למטרת הבריאה, הוא אומר, שלא קיימים צהובים, לבנים ושחורים. בעבודה הזאת משתתפים כולם.
בנוגע לגשמיות ולרוחניות ישנו עיקרון: "אין אור בלי כלי". לכן, העבודה בגשמיות, במיוחד העבודה בחיבור בקבוצה, בחברה העולמית שלנו היא חלק בלתי נפרד מבניית הכלי הרוחני. העניין הוא, שעכשיו עבודת התיקון מונחת על הנשמות שלנו, החלשות מאוד יחסית לקודמינו, שאינן מסוגלות להתחבר רוחנית בלי הפעולות הגשמיות הנחוצות לשם כך.
שאלה מהבלוג באנגלית: כל חיי חיפשתי תשובה על השאלה: "מדוע אנחנו כאן?", אני קראתי המון, למדתי דתות, ולבסוף מצאתי את חכמת הקבלה, אבל אני חושש שמאוחר מדי. עם זאת, אני רוצה לשאול שאלה. האם נכון שכל הדתות, הפילוסופיות, התורות על הבורא, אל-וקים, תקראו לזה איך שתרצו, זאת הדרך שהמציא האדם כדי לעזור לעצמו להתמודד עם המוות?
תשובה: בהרבה מובנים כן. חוץ מזה, יש שני גורמים נוספים.
ראשית, האנשים מלכתחילה הרגישו את עולמנו לא כעולם של אובייקטים, אלא כעולם של כוחות. לכן, גם חקירת העולם דרך בניית התורות הייתה עבורם חקירה של מערכת, של מדרגת כוחות, שקיבלה ביטוי בתפיסת העולם הזה על כל תוכנו. שאלתו של אברהם מייסד הקבלה בנוגע לעולם הייתה רק האם כל הכוחות הם הביטוי של הכוח המקורי האחד, ומהו הכוח המקורי הזה.
שנית, אם מבררים את העניין מנקודת המבט של המערכת של הרצונות של האדם, יש לו השתוקקות להכיר את הסיבות למתרחש. בצורה נעלה יותר זה מתבטא בהשתוקקות להכיר את המקור, להתקשר עימו. בהקשר לזה הדתות והתורות הן מימוש של ההשתוקקות הזאת בחומר האגואיסטי שממנו אנחנו בנויים.
שאלה מהבלוג באנגלית: אתה אומר שהאקלים יפסיק לגרום לנו צרות רק כאשר אנחנו נתקן את היחס בינינו. האם זה אומר שהוא מתייצב מעצמו או פשוט תשתנה נקודת מבטנו, והיחס שלנו אליו יעזור לנו להבין טוב יותר את המתרחש, ואז השינויים באקלים לא יראו "כאסון".
תשובה: בלתי אפשרי להבין זאת, אם אנחנו מרגישים את עצמנו, בני האדם, את החברה שלנו כמשהו נפרד מהטבע.
אנחנו גוף אחד עם הטבע, עם התהליכים המתרחשים בחברה שלנו, וגם מה שאנחנו תופסים כטבע הסובב אותנו, זהו תהליך חיים אחד, כמו בגוף חי.
במקרה זה דווקא האדם והחברה שבה הוא נמצא, הם האיבר העיקרי שקובע את פעילות הגוף הזה.
אנחנו יכולים לראות זאת בעקיפין אפילו באותם השינויים ביחסים בין האדם לכדור הארץ, כפי שאנחנו רואים בהתפתחות הציוויליזציה שלנו. תמיד היה נדמה לנו שהאנושות היא אחד המרכיבים במערכת פעילות כדור הארץ. ופתאום, בבת אחת, במחצית השנייה של המאה הקודמת הכול התהפך: כדור הארץ "הענק" מצא את עצמו כלול כתת-מערכת בתוך הפעילות הגלובלית שלנו. אולם, המתואר לעיל כמובן אפילו לא מתקרב לשקף עד כמה היחסים בין בני האדם קובעים באנושות את כל המציאות.
לכן, רק בתפיסה הקבלית הנכונה אפשר באמת להבין שהאקלים לא "יסתדר" מעצמו, אלא אם האיבר העיקרי של הגוף הכללי – החברה האנושית – יהיה בריא ויבריא את כל הגוף.
שאלה מהבלוג באנגלית: מה אומרת הקבלה על "הנחש" המפורסם, שגרם ל"חטא האדם" או ל"חטא הקדמון"? כיצד הקבלה מסבירה את תופעת היצורים הנפילים המתוארים בתנ"ך, וכיצד היא מסבירה את "המלחמה" בין אלוקים והיצורים שניסו לבלבל את האנושות ולהביא למה שנקרא "חטא"?
תשובה: המקובלים אומרים, שכל מה שנאמר בתורה מסופר על אדם אחד, על המהות והתהליכים שמתגלים בו בעת עבודתו עם האגו שלו ובעלייה לבורא.
ה"נחש" זה התגלמות האגו, ולכן מה שהוא אומר לאדם – זה אמת, אבל הוא אומר אותה על מנת לחזק את שליטתו על האדם. לכן נקרא "עירום".
הדבר נכון גם לגבי מה שנקרא יצורים "נפילים". המצבים האלה מופיעים באדם כאשר הוא עולה למדרגת השגה יותר גבוהה, מרגיש בתוכו את הגברת האגו, כלומר, יחסית לתכונת הבורא, תכונת ההשפעה, שהרגיש במדרגה הזאת, זאת הרגשת הנפילה.
אבל האגו הזה מתגלה לעתים קרובות בצורה מושכת מאוד, כהשתוקקות לידע אינטלקטואלי למה שהושג, כאפשרות דיון, השוואה, הסקת מסקנות לוגיות וכהתקדמות הלאה בעזרת התבונה האגואיסטית. בעוד שניתן להתקדם באופן שונה לחלוטין, ב"אמונה למעלה מהדעת".
לכן, המצב הזה נקרא "חטא", מפני שגם במקרה הראשון של ה"חטא" שתואר (בספרים), האדם לא הלך ב"אמונה למעלה מהדעת", אלא נכנע לעצתו של האגו שלו: האזהרה "מעץ הדעת לא תאכל", כפי שאמר לו האגו שלו, הגבילה את אפשרויות התפתחותו. והאדם נאלץ לערוך "מלחמת הבורא" עם "יועצו", האגו, כדי שוב לצאת לסדר "יום עבודה נורמלי" ב"אמונה למעלה מהדעת", כלומר, ללכת בעקבות האור של המדרגה הרוחנית העליונה.
שאלה מהבלוג באנגלית: (הערה לפוסט "תיקון הרע: להגיע עד הסוף").
נניח, שאני משכתי הרבה אור ותיקנתי חלק גדול של הכלי. ובכל זאת עדיין ישנם מקומות חשוכים. מדי פעם אני נמשך לאותם המקומות החשוכים, מרגיש שאיני מסוגל להתנגד להם. אם אני רוצה לתקן אותם, מה צריך להיות היחס שלי לזה? לפי דעתי לא נוכל שלא להימשך אליהם וגם לא להתעלם מהם. כיצד עליי לתקן אותם בלי לבזבז אנרגיה כאשר אני נמשך אליהם?
תשובה: "המקומות החשוכים" האלה ניזונים מכל מה שמרוחק מהגוף הכללי, מהקבוצה. דווקא בגלל זה הם כל כך מושכים ועוצמתיים. אפשר "להמיס" אותם רק בעזרת אור החיבור. אין לכך מקורות אנרגיה אחרים.
שאלה מהבלוג באנגלית: מזה ארבע שנים אני לומד קבלה באחת מקבוצות "בני ברוך". יש לי חבר שאינו לומד בקבוצה. הוא יושב בבית ומקשיב לשיעורים בצורה עצמאית, אבל מתקדם הרבה יותר מהר ממני. הקנאה כלפיו מביאה אותי לשנאה עמוקה כלפיו, אני אפילו מאחל לו למות ואני לא מתבייש בזה.
לחברים בקבוצה אני לא מרגיש שום דבר כזה, אני בכלל לא מרגיש שום דבר כלפיהם, מכיוון שאני לא רואה שהם מתקדמים. האם אני עד כדי כך מקולקל? האם עליי לעזוב את הקבוצה וללמוד עם אותו בחור? מה עליי לעשות?
תשובה: ראשית, לא ברורים הקריטריונים שעל פיהם אתה מעריך "התקדמות".
שנית, בקבוצה יש ערך לא ל"התקדמות" פרטית של האנשים שבה, אלא לתופעה עצמה של הקבוצה, כל אדם שבה וכולם ביחד צריכים להשקיע מאמץ כדי שהיא תופיע ותתחזק. התופעה הזאת היא הרגשת איחוד המטרה והחיבור עם הכלי העולמי. ההתחזקות של ההרגשה הזאת, התחזקות ההתמדה של הקבוצה על מנת להשיגה, הוא הקריטריון להתקדמות הקבוצה ולהתקדמותך בתוכה.
נאמר, "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם". אבל הכוונה כאן לקנאה כזאת שמאלצת אותי לרצות להיות טוב יותר, מצליח יותר, ממי שאני מקנא בו. קנאה שגורמת לשנאה עד שמאחלים למוות – זאת הרגשה כלפי מי שעל ידי הישגיו מאלץ אותי לאבד את המעט שיש לי.
לכן, תשתדל לעשות את הכול כדי שבקבוצה שלך תתפתח הרגשת האיחוד. יתכן שלשם כך אתה תצטרך לעשות משהו עם הקבוצה, ואולי עם עצמך. תשתדלו יחד עם החברים לברר מה באמת נחוץ לזה.
מפני שבסופו של דבר, אם אתה תחליט לעזוב וללמוד עם אותו בחור, אתה תצטרך בסופו של דבר לבנות קבוצה ולעבוד על אותו הדבר. בזמננו כבר לא מתקדמים לרוחניות לבד.
שאלה מהבלוג באנגלית: מה אתה יכול לומר על נשמות, על אנשים, שנולדים אוטיסטים?
תשובה: לאוטיסט אין אפשרות לעשות תיקונים. זהו גלגול מיוחד של נשמה בעולמנו. המטרה שלנו היא לעזור להם, וזהו התיקון שלנו ושלהם.
תנסה גם למצוא בבלוג חומר נוסף. בנושא אוטיזם כבר היו מספר שאלות ותשובות.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד אפשר להיפטר מדיכאון ומדאגות בצורה עצמאית?
תשובה: ישנן מספר שיטות.
לפעמים מועיל למצוא לעצמך סביבה, חברה, שתחומי התעניינותה חופפים את תחומי התעניינותך, אבל שמתקדמת מעט יותר ממך בתחום הזה. אם האווירה בתוכה טובה, אתה תימשך כל הזמן להצלחות חדשות.
אבל, בנוסף לשיטה הזאת ישנו עיקרון בריא מאוד: כאשר אדם דואג למישהו אחר, לזולת, שקוע בעבודה הזאת, היא עבודתו ושמחתו, אז בין אם הוא רוצה זאת או לא, הוא שוכח את מכאוביו ובעיותיו.
אנחנו רואים זאת על פי דוגמת החברים שלנו: אצל כל אחד מהם יש כל כך הרבה בעיות בחיים, שאם לא העניין המשותף שלנו שבו הם משקיעים את כל זמנם ותקוותיהם, זאת לא הייתה החברה האופטימית ביותר בעולם כפי שאנחנו עכשיו, אלא סתם חיבור אנשים שכורעים תחת נטל החיים והדאגות.
שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "המוח: סוד שאינו נגיש למדע").
בקטע האחרון של המאמר אתה כותב: ש"פעם המדענים יעצרו, ישנו את הגישה ויתחילו לעשות גילויים בדרגה גבוהה יותר". האם זה אומר שעל מנת להמשיך במחקרים הם יצטרכו לגלות את חכמת הקבלה?
תשובה: כן.
שאלה מהבלוג באנגלית: (שאלה בנוגע לפוסט "כל החיים – בין שני אורות").
כיצד דוחים בצורה מספקת "אור חכמה" על מנת למשוך "אור חסדים" ולהלבישו על "אור החכמה"?
תשובה: בעצם, אתה שואל: "כיצד עלי לתקן את עצמי? כיצד לעלות בעיניי את חשיבות תכונת ההשפעה? כיצד פועלים רק לטובת הזולת?, או במילים פשוטות יותר: "כיצד לרצות את מה שאני לא רוצה? הרי אני רוצה לקבל, וצריך להשתוקק להשפעה". אין כאן הוראות: "תעשה כך ויהיה הכול". רק כוח מיוחד מסוגל לתקן את האדם, והוא "המאור המחזיר למוטב". מאיתנו דורשים להעמיד את עצמנו תחת השפעתו, וכיצד עושים זאת, את זה מסבירה לנו שיטת הקבלה.
שאלה מהבלוג באנגלית: מדוע המוצא היהודי כל כך חשוב למקובלים?
תשובה: בכלל לא חשוב. מקובלים רבים היו לא ממוצא יהודי. המקובל הגדול רבי עקיבא, המורה של רשב"י מחבר ספר הזוהר, לא היה ממוצא יהודי.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד אפשר לדעת מהו הייעוד האמיתי שלי? כיצד לשרת את הבורא דרך מעשיי? האם עבור כל אחד מאיתנו הוא הכין עבודה מסוימת? לפעמים אני חושב שאנחנו עושים מה שלא צריך. אבל מדוע אנחנו עושים זאת?
תשובה: עבור הבורא, אנחנו דבר אחד שלם, נשמה כללית. העבודה המסוימת של כל אחד מאיתנו היא לגרום לחיבור הכללי, להביא את הקבוצה למצב של "איש אחד בלב אחד". אם אנחנו עושים משהו אחר, אז אנחנו עושים "מה שלא צריך". על כך כותב בעל הסולם באחת מאיגרותיו: "לכן פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר לבכם בלב אחד ממש".
