קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובותיהם של מרצים ממכללת "קבלה לעם" לשאלותיהם של קוראי הבלוג:
שאלה מהבלוג באנגלית: אני בן 26, ובגלל המשבר אני נאלץ לגור עם ההורים, אחי ואחותי. אני לומד את חכמת הקבלה במשך 17 חודשים בקבוצה הווירטואלית (אין לנו קבוצה פיזית), ומשפחתי יודעת על כך. הם אינם מבינים אותי, אך לא מפריעים ללמוד. אבל כשאני דיברתי איתם על האפשרות לנסיעה לכנס, ראיתי ספק בעיניהם. הם מבקשים ממני לא לנסוע, כי אינם מאמינים בזה (בגלל המצבים הקשים בעבר). האם עליי להתעלם מהם ולנסוע לכנס יחד עם כל הבעיות שרודפות את המשפחה שלי, או להישאר ולאט לאט להתחיל להסביר להם את חכמת הקבלה.
חשבתי על זה זמן רב, אך איני יודע מה לעשות.
תשובה: העיקרון הכללי הוא, שהאדם חייב לספק את קרובי המשפחה שלו שבלעדיו הם עלולים להיות במצוקה, לקרובים של האדם יש זכות לתבוע ממנו את טיפולו וסיועו, יש להם זכות לצפות שהוא ישקיע למענם את זמנו, כספו, כוחו, יש להם זכות לתבוע הכול – מלבד נשמתו.
לכן, אם אתה רואה את השתתפותך בפעילות שלנו ובכנסים כנחוצה להתפתחות נשמתך. אז צריך לצמצם ולמקד את הבעיה. כלומר, במקרה הזה, כנראה, מדובר רק על כסף.
אם במשפחתך, על אף המשבר, ישנה אפשרות לחסוך את כספך בחשבון שלך, אז הפתרון הוא פשוט: אתה מוציא את הכסף שלך. ואפילו אם אין מספיק כסף, ניתן לפנות לקרנות הסיוע המיוחדות שקיימות בקבוצות האזוריות שלנו. עם זאת, תשתדל, כמובן, ליצור במשפחה אווירה של הבנה שאתה עושה את זה לא רק למען עצמך, אלא גם למענם, בשביל שיפור המצב בעולם.
אם במשפחה שלך לא מקובל להחזיק חשבון אישי, אז במידת החשיבות של הלימוד והפעילות בקבלה בשבילך, אתה כנראה תצטרך להתנות את השתתפותך במשק הבית בכך שחלק מהמשכורת שלך אתה תשקיע בהתפתחות הרוחנית שלך.
שאלה מהבלוג באנגלית: (תגובה לפוסט "האם תגיע בריצה לצעקת בנה").
"הבורא אינו יודע רחמים, כי רחמים זה השפעה" – זה מכיוון שרחמים או השפעה הן תכונות האדם? והבורא טוב ומטיב, ולכן אין לו שום תכונות אחרות?
תשובה: באופן כללי, כן. הכוונה היא שלבורא יש רק תכונה אחת – השפעה, ואם כך, אז לפי חוק השתוות הצורה, הכול נראה מאוד אכזרי: האדם מבקש, אך לא מקבל עד שלא מתייאש מכוחותיו, ואחרי שיצעק לעזרה, ימסור את עצמו לבורא. כך הוא רוכש את תחילתה של תכונת ההשפעה, מה שנותן לו השתוות הצורה עם הבורא, ואז אחרי שמקבל אור, הוא מרגיש אותו כרחמים גדולים מצד הבורא.
לעומת זאת, נראה שהאדם עשה הכול לבד: ראשית, על ידי מאמציו שלו, ואחר כך על ידי זעקתו לעזרה הוא יצר כלי לאור של הבורא. אבל צורת הכלי, זה שהאדם על ידי זעקתו לעזרה הכיר בכך שהבורא הוא הכול, נתן לו להרגיש את השפעתו של הבורא כרחמים שלו.
כלומר, ישנה כאן השפעה משני הצדדים, ובספרי המקובלים היא לעיתים קרובות מתוארת כרחמים. לדוגמה, במדרש נאמר שהשכינה הסתובבה בעולם ודפקה על דלתות של אנשים, ורק אברהם פתח לה את האוהל שלו. כפי שנאמר בתורה, אברהם האמין בבורא, והבורא החשיב לו את זה כ"חסד" – רחמים.
שאלה מהבלוג באנגלית: פעמים רבות קראתי ושמעתי ש"אלף נכנסים לחדר ורק אחד יוצא להוראה". אבל כל הזמן בא לי לפרש את זה בצורה אחרת, כשאלף אנשים מתחברים ביחד הם נהיים כאחד. הרי ניתן להפוך למקובל אמיתי רק כאשר אתה מחובר עם האחרים. לכן אלף נכנסים ויוצאים כאחד.
תשובה: נכון מאוד, בדיוק חיבור כזה נדרש מאיתנו ומכל האנושות על ידי תהליך ההתפתחות. ואנחנו בהכרח נגיע אליו. צריך רק לעזור לאנשים לדלג על דרך הייסורים ולהגיע לחיבור על ידי הרצון אליו והתפתחות מודעת.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם המקובלים האמיתיים הם אנשים מאושרים? הם נראים כל כך רציניים, לעיתים רחוקות ניתן לראות אותם שמחים. איזה טכניקה ממליצים המקובלים כדי להישאר בשמחה ואושר כמה שיותר?
תשובה: שמחה יכולה להיות חיצונית, ויכולה להיות פנימית, עמוקה. במקרה הזה המקובל יכול להיות מרוכז בהרגשה פנימית של שמחת חיים ואושר במידה כזאת, שזה לא דורש ממנו שום ביטוי חיצוני.
רק השפעה יכולה להביא שמחה ואושר אמיתיים, מכיוון שהיא תכונת הבורא. קוראים לו "חיים של החיים", לכן השתוות הצורה איתו בתכונת ההשפעה היא המקור של החיים השלמים והרגשת השמחה והאושר שקשורים אליו.
המקובלים ממליצים לא רק ללמוד את תכונת ההשפעה, לחשוב עליה ולדמיין עד כמה האושר הוא גדול, כאשר ממך מתמלאים האחרים, כאשר כתוצאה מההשפעה שלך מתגלה בעולם הבורא. הם ממליצים לפתח אותו בתוך עצמך תוך כדי חיבור בקבוצה והפצה.
בנוסף לכך, הם מייעצים, מה שנקרא, "לפרסם" אותו אחד לשני, לסכם את השיחות בכמה התכונה הזאת נפלאה, מבטיחה ונעלה.
שאלה מהבלוג באנגלית: (הערות על הפוסט "ירושלים, לא אבנים אלא רוח").
אם להחזיק במחשבה הזאת, יוצא, שלארץ ישראל הגשמית אין שום משמעות.
תשובה: יש משמעות, כענף הגשמי של השורש הרוחני. שהותנו בארץ הזאת תלויה במידת התיאום שלנו לשורשים הרוחניים. אם אנחנו לא נשאף לארץ ישראל, ארץ (רצון) ישראל (ישר –אל, המכוון לבורא), אז גם את הארץ הגשמית אנחנו נצטרך לעזוב ושוב לצאת לגלות.
שאלה מהבלוג באנגלית: אנחנו לומדים שכל דבר בא מהבורא. מה שמתגלה בינינו בקבוצה – זה הבורא שלנו, הכוח החיובי. אנחנו מהווים 1%, אלה שמתחברים בתכונת ההשפעה. ומכיוון ש- 99% האחרים מתחברים על הבסיס האגואיסטי, יוצא שישנם שני "בורא", והשני משניהם – זה הכוח השלילי. כלומר, קיימים שני בורא, שני כוחות: חיובי ושלילי. האם יש לנו בחירה את מי משני ה"בוראים" לשרת?
תשובה: הבורא הוא אחד, ולא ניתן להתחבר על בסיס אגואיסטי, להשתמש בכוח ההשפעה לטובת עצמינו. 99% לא יוכלו להתחבר כדי לשפר את חייהם. היו בעבר ניסיונות רבים מסוג זה ואף פעם לא הצליחו. הם יוכלו להתחבר רק אם ילכו אחרינו, יבטלו את עצמם בפני המסר שלנו, כמו אח"פ בפני גו"ע. זה ילך ויתברר בהדרגה, אבל בינתיים ההמונים עוד לא מרגישים את זה, ועוד מוקדם לדבר על זה. בפנייתנו אליהם אנחנו "מתלבשים" בתפיסת העולם שלהם, ולכן מדברים רק על זה שהחיבור פותר את הבעיות שלנו.
שאלה מהבלוג באנגלית: כאשר מתחברים אנשים שמכוונים למטרה, הם דומים למבנה של בצל, ישנן שכבות שקרובות יותר למרכז, וישנן שכבות שרחוקות יותר, תלוי בכוונה. אני הבנתי שלא בשליטתי להשפיע על השכבות הרחוקות: הן מכירות את המטרה, אך אינן רוצות בחיבור אמיתי. הן לא אשמות בדבר וסובלות מפירוד שאינן יכולות להתנגד לו. מי נושא באחריות גדולה יותר על הסבל שלהם: אלה שקרובות יותר למרכז החיבור הכללי, או אלה שרחוקות יותר מהחיבור ואינן רוצות להתחבר למעלה מהדעת? כיצד לעזור לאחרונים?
תשובה: האחריות היא תמיד על אלה שבמרכז, בחלק הפנימי של הבריאה. כך מסביר בעל סולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר". לעזור לאלה שבחוץ אפשר רק על ידי דבר אחד – בעצמי לכוון למרכז, להעדיף את הפנימי על פני החיצוני.
שאלה מהבלוג באנגלית: כשאתה מדבר על יהודים ולא יהודים, מדוע אתה אף פעם לא מדגיש שה"חברים" שלנו שנולדו בעולם הגשמי כלא יהודים, אבל הצטרפו לעבודה שלנו, הם כנראה חלק מהשבטים האבודים מזמן האינקביזיציה הפורטוגלית והספרדית או מזמן הפוגרומים שנגרמו על ידי דתות אחרות? הם אפילו לא יודעים על המוצא היהודי שלהם עד שלא מתעוררת בהם השאלה הידועה: "מאין אני?", ואחרי חיפושים רבים מגיעים לקבלה, לשורשים שלהם.
בנוסף לכך, בפוסט "מהיכן הופיעו היהודים על פני כדור הארץ" מוזכר, כי ניתן להוכיח שייכות ליהודים בעזרת DNA. אחרי שנים רבות של עיסוק בגנאלוגיה (אילן יוחסין) מקצועית אני בטוח לחלוטין שאם לחקור את ה- DNA של כל החברים שלנו שנחשבים בחיים האלה כלא יהודים, התוצאות של הניסויים יוכיחו שהם יהודים. הרי אף אחד לא יתעניין בלימוד הקבלה ולא יהפוך לתלמיד מסור, אם זה לא קשור לגנים שלו.
אני מרגיש שלפעמים ההסברים שלך בנושא הזה לא תמיד מובנים, וגורמים לבלבול, כאב, ודחייה מצד החברים שלנו.
האם כדאי לנו להתאחד עוד יותר חזק, כדי לתת לכל החברים את תחושת השייכות הכללית, וכדי שחלק מהם יפסיקו להתנהג כך שהם כאילו רוצים להיכנס לזה? האם כדאי לנו ליצור אמצעי הפצה טובים יותר, כדי לספק את כל אלה שרוצים להתחבר לשורשיהם, לבורא? הזמן רץ מהר מאוד. אני מכיר אנשים שלפני שהגיעו אלינו בזבזו המון זמן וכסף ללימוד דתות שונות, המרת דת, גיור וכן הלאה. אני רוצה לעסוק בהפצה לאנשים כאלה, אך איני יכול למצוא חומר מתאים בספריה הווירטואלית שלכם. תעזרו לי, בבקשה.
תשובה: לחכמת הקבלה באים לא בגלל המוצא, ולא הגנים הופכים את האדם לתלמיד מסור. הגן הרוחני, ה"נקודה שבלב" מביאה את האדם לחכמת הקבלה. אחרי חורבן בית המקדש השני עם ישראל התכלל (רוחנית) עם אומות העולם, ועכשיו ה"נקודה שבלב" יכולה להתעורר בכל אחד, ללא קשר לאבותיו. חכמת הקבלה מיועדת לכל האנושות, היא מחברת את בני האדם, ולא מפרידה ביניהם על פי המוצא. מי שלא מבין את זה ראוי לרחמים, כנראה הוא עדיין לא בשל לחכמת הקבלה.
שאלה מהבלוג באנגלית: שנים ארוכות אני מדי פעם סובלת מצורות שונות של דיכאון, חרדה וחוסר שינה. האם זה בא לי מהבורא? כיצד להתמודד עם זה?
תשובה: כל דבר בא מהבורא. השאלה היא כיצד לבנות את היחס הנכון לכל המצבים, הנעימים והלא נעימים כאחד. באופן כללי היחס צריך להיות כזה: לא משנה מה הוא המצב, הוא רק קרש קפיצה למצב הבא, להתחברות גדולה יותר עם הבורא, לגילוי גדול יותר של תכונת ההשפעה בתוך עצמך. לכן, תשומת הלב צריכה להיות לא במצב עצמו, אלא איך להתעלות מעליו. אם האדם כך מתייחס לכל דבר שבא לו מלמעלה, הוא לא נתקע במצבים שלו, הוא במהירות יוצא מהם. את היחס הזה ניתן לבנות רק בעזרת הסביבה הנכונה שכל הזמן תזכיר על חשיבות הרוחניות. לכן למען ההתגברות המהירה על המצבים שלו, האדם חייב בהתמדה לדאוג לסביבה שלו, להדק את הקשר שלו עם הקבוצה, לעבוד על האחדות הכללית.
שאלה מהבלוג באנגלית: לא מזמן הייתי בהרצאה הכללית שלך במיאמי. אולי שם הייתי צריך לשאול את השאלות שלי.
- כיצד אילו שעובדים בבתי ספר יכולים להטמיע את שיטת החינוך האינטגרלי?
- באילו אמצעים ניתן להקל על הצורות הנפוצות של הסבל והכאבים המנטליים, כמו דיכאון, חרדה וכן הלאה.
תשובה:
- אתה צריך לפנות למחלקת החינוך שלנו. תכתוב לכתובת שלנו ותקבל את המידע המלא.
- תשמע את השיחה על דיכאון עם מיכאל לייטמן.
שאלה מהבלוג באנגלית: אתה אומר בצורה די ברורה שמלמעלה שומעים רק את התפילות והבקשות שקשורות לחיבור. ואלה שיש להם בעיות בריאות או אין מספיק כסף כדי לספק את המשפחה, על מה הם יכולים לבקש כאן? או שאדם צריך פשוט לשקוע לתוך הקבוצה בלימודים, ולבטל את עצמו עד כמה שאפשר?
תשובה: לא צריך לברוח מהבעיות, הבורא לא סתם שולח אותן. אלא צריך לשאול את השאלה: מדוע הוא עושה את זה, מדוע הרצונות שלנו לא מתמלאים, מה צריך לעשות כדי לתקן את המצב הזה? אם האדם מגלה את מקור המחלה, הוא מתחיל לחפש אחרי האמצעי לריפוי, והחיפוש הזה מביא אותו לתפילה הנכונה.
שאלה מהבלוג באנגלית:
- אני לא מבין, אתה מפרסם את הסוציאליזם ישירות, או פשוט מניח שהאבולוציה הטבעית שלנו תיראה כמו סוציאליזם?
- אם לקחת בחשבון את המערכת הסוציאליסטית של העולם, אז אתה כנראה סבור שילדים צריכים להתחנך לא על ידי האימהות שלהם שעסוקות בעבודה, אלא על ידי החברה, כלומר, האם תשתנה ההגדרה של משפחה? זה מה שקורא בארה"ב: אישה חייבת לחזור לעבודה שלושה חודשים אחרי הלידה, ולעיתים לפני, כשהיא עוד לא התאוששה.
- בארה"ב יש תרבויות שונות רבות. תושביה הילידים של אמריקה שואפים להיות ביחד, תחת אותה קורת גג. וגם אנחנו נהיה כאלה? זה הכיוון שאמריקה צריכה להתקדם אליו, ואנחנו לפי דבריך מתנגדים לו? האם אתה חושב שהומוגניות של המין האנושי כולו וההשמדה של כל הגיוון זו היא התשובה? האם חכמת הקבלה מלמדת את זה? אני ראיתי כמה תרבויות שכמעט נכחדו, שמחיות את השפה ואת המנהגים שלהן, ואני חושבת שאנחנו חייבים ללמוד מכל השיטות הישנות הללו.
תשובה:
- האבולוציה שלנו בסוף תביא אותנו למצב שמתואר על ידי בעל סולם בכתבי "הדור האחרון". הוא מצביע על כך שהעיקרון הבסיסי של החברה העתידית מבוסס על העיקרון "מכל אחד – לפי יכולתו, לכל אחד – לפי צרכיו." אבל אנחנו נגיע למצב הזה לא על ידי הפיכה אלימה של החברה, אלא על ידי שינוי הדרגתי בתודעה הציבורית בעזרת החינוך.
- העובדה שהאם עסוקה בעבודה ומחוסרת אפשרות להקדיש מספיק תשומת לב לילד, גורמת לו נזק גדול. המצב הזה חייב להיתקן. הקשר בין האימא לילד – הוא קשר מיוחד, הוא מתחיל מרגע העיבור, וכל דבר חשוב בו – ההריון, הלידה, והיניקה (שצריכה להימשך שנתיים, ולא כמו עכשיו, ארבעה חודשים במקרה הטוב). תקראו את הספר "לגדול בכיף, מהכנה ללידה עד גיל 20", שם מתואר כיצד צריך לחנך את הילד ומה תפקידה של האם. באופן כללי, תעבדי היטב על החומרים הקשורים לחינוך האינטגרלי, ואז את תביני שההורים, המשפחה, מאוד חשובים, אבל השפעתם צריכה להיות בהרמוניה עם השפעת הסביבה שבה הילד גדל.
- חכמת הקבלה בשום פנים ואופן אינה בדעה שצריך להשמיד את המגוון התרבותי שלנו. בעל סולם כותב שהעמים "התרבותיים" כביכול, גרמו נזק עצום לאנושות על ידי זה שהשליטו את תרבותם על העמים הפחות מפותחים מבחינה חומרית. הגיוון חייב להישאר, הוא רק צריך להפסיק להפריד בינינו, אנחנו חייבים ללמוד להתעלות מעליו ולהשלים זה את זה.
שאלה מהבלוג באנגלית: (הערה לפוסט "מעשים טובים לתועלת עצמי").
נניח, שאני יושב ליד מישהו שרעב ויש לי אוכל עודף, ואני נותן לו את העודפים האלה. מדוע כל כך חשוב באיזה כוונה אני נותן, אם הכוונה שלו ברגע זה מתמקדת בצורך לקבל אוכל (שאחרת לא יהיה לו)?
תשובה: מדובר בכל זאת בכוונה של הנותן, לא של המקבל. ואם לדבר על הנותן, אז אחרי שננתח את המנגנון "מעשה-כוונה", אנחנו נראה שדווקא הכוונה היא החלק שמפתח את האדם. לכן דווקא הכוונה היא הנושא של הלימוד שלנו. לכן למעשים ללא כוונה אנחנו לא מתייחסים כלל, כי הם חלק של רמת החי שלנו. ואם הם כן תורמים להתפתחות, אז בדרך ייסורים מאוד ארוכה ולא נעימה, כאשר במשך זמן רב מצטברים ייאוש ואכזבה מזה שאפילו עם מעשים טובים מרובים, בכללי המצב מתדרדר. וכל זה, בכל זאת, מביא אותנו לכך שהאדם מגלה לעצמו כוונה, ולא מעשה בתור הנקודה שמפתחת אותו. רק על ידי לימוד, שימוש ופיתוח של הכוונה הנכונה, האדם יכול ללכת בדרך של התפתחות מודעת.
שאלה מהבלוג באנגלית: (שאלה לפוסט "לומד את אומנות הבורא").
האם אנחנו לבד עושים צמצום על האגו שלנו? אם כך, אנחנו עושים זאת כלפי הקבוצה או כלפי כל אחד?
תשובה: כן. כל פעם צמצום, זה מעשה רצוני נפרד. אך בהדרגה מתגלה לנו תמונה שבה כל המעשים האלה הם חלקים של המערכת הכללית המסוימת שקיימת בתחילה. היא "מצפה" ממנו את המעשים הללו, כאילו "רומזת" לנו עליהם. וצמצום של האגו שלנו כל פעם פותח לנו את האפשרות "להידבק" אליה.
מתגלה לנו, שלמערכת הזאת יש טבע אחר – נתינה. לכן אנחנו עושים צמצום על האגו שלנו כלפי הקבוצה במידה שאנחנו מרגישים, או רוצים להרגיש, את הביטוי של המערכת הזאת, וכלפי כל אחד – במידת הרצון, דרך הצמצום הזה, לפרוץ את המחיצה בין האדם לבין המערכת, להידבק אליה.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד להסביר את ההבדל בין מה שעולם הקבלה שואף אליו, לבין עולם הסוציאליזם-מרקסיזם?
תשובה: המקובלים שואפים לכך שהאנשים יפתחו את הכוח הטבעי של השפעה, וישתמשו בו לטובה. ניתן לגלות אותו רק על ידי ההשתוות עימו, רק אם באופן מודע ורצוני הופכים את ההשפעה לבסיס קיום של החברה. כתוצאה, האנושות תעבור בהתפתחות שלה מדרך ייסורים לדרך של התפתחות מודעת ונוחה.
חסידי הסוציאליזם והמרקסיזם הוולגרי, שהבינו את הנטייה הכללית בהתפתחות העולמית לכיוון האיחוד והשוויון, מנסים לנצל אותה בצורה אגואיסטית, למען השליטה על ההמונים, או שואפים בהכרח להכניס לחיי החברה את השוויון וההשפעה באמצעות חקיקה– במדינות דמוקרטיות, או על ידי כפייה – במשטרים דיקטטוריים.
שאלה מהבלוג באנגלית: אם אנחנו נתאחד עם האור העליון, מה עוד אנחנו צריכים לעשות חוץ מהשפעה מיידית כלפי הסובבים אותנו?
תשובה: הרצף הוא דווקא הפוך: בהתחלה, כדי להתחבר לאור העליון, אנחנו חייבים, על ידי הלימוד של מה זה ההשפעה האמיתית, להתחיל ליישם אותה לפי השיטה של חכמת הקבלה.
כאשר אנחנו נתחבר עם האור העליון, אנחנו נראה את העולם אחר לגמרי, שבו גם השפעה וגם קבלה שונים לחלוטין מהצורה שבה אנחנו תופסים אותם היום. אבל אז, בזכות תכונת ההשפעה שרכשנו, או במילים אחרות, נשמה, יתחיל לפעול העיקרון "נשמת האדם תלמדנו", כלומר, באור אנחנו נראה איך להתקדם הלאה בדרך של השפעה.
שאלה מהבלוג באנגלית: באחד הימים דיברתי עם הבן שלי על הנושא: "מי אני?" אמרתי לו שאם הוא ילמד כיצד הוא משפיע על האנשים האחרים, הוא יבין מי הוא. אבל זה הביא אותי לשאלה אחרת: הנשמה שלי – היא הדימוי הקולקטיבי של ההשפעה שלי על אחרים או זה משהו אחר?
ועוד דבר. איך אני יכול לדעת שאני מביא לו נחת רוח? האם קיימת איזושהי דרך להרגיש את זה? או אני פשוט צריך להמשיך לעבוד ולקוות לטוב?
תשובה: נשמת האדם כוללת בתוכה את כל העולם, לכל אחד בצורה מיוחדת שלו.
אם לדבר מהנקודה מי הוא בעצמו בנשמה הכללית הזאת ומי הם האחרים, אפשר לומר שהחלק שלו – זה כמו "מלכות" במבנה הכללי, והאחרים – כמו "ט' ראשונות" – תשע הספירות ראשונות.
הם מוליכים אור ומידע אליה, היא מורכבת מהתכונות שלהן, אך היחסים ביניהן, האפשרויות להתכללות תלויה במידת התיקון של ה"מלכות".
תשע הספירות הראשונות בהשוואה ל"מלכות", כפי שאנחנו יודעים מתוקנות לגמרי, שייכות לאור העליון, ומה שנקרא, מחכות רק לה.
לכן היא משפיעה על האחרים לא על ידי המעשים, אלא על ידי התכונות המתוקנות יותר או פחות, על ידי היחס – אגואיסטי, או בהשפעה. על ידי זה היא או משתמשת בהן למטרות אגואיסטיות, או מתחברת איתן לנשמה אחת.
לגבי השאלה השנייה, נחת רוח לבורא. בספר "שמעתי" נאמר שהאדם חייב להאמין שעל ידי כל מאמץ שלו בתיקון הוא עושה נחת רוח לבורא. צריך לחשוב ולפתח בתוך עצמך את ה"אמונה מעל הדעת", כי היא זאת ההרגשה המוקדמת של המדרגה הבאה, האור, שמגיע ממנה. האור הזה יפתח גם את הרצונות הנכונים אליו, וגם את הכוונות.
