קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובות של מרצים ממכללת "קבלה לעם" לשאלות של קוראי הבלוג שלי בשפות השונות:
שאלה: האם אנחנו נחוצים לבורא? אם כולנו נתקן עצמנו, ונחיה על פי הכללים של מקובלים, אז בעולם בכלל לא יהיה רע? האם אז לא יתרחשו אסונות טבע בעולם, משברים?
תשובה: לשם מה אנחנו נחוצים לבורא – על כך אמרו המקובלים: "טבע הטוב- להיטיב". כל עוד אנחנו חיים על פי הכללים של האגואיזם, אנחנו מרגישים את הטוב הזה בפירורים, ואפילו הם אגואיסטים, כלומר, לעצמנו, על ידי זה מגדילים את הקרע בינינו לבורא.
מה זאת אומרת "בעולם"? בעולם כל הרע מקורו באדם, הוא הנשא היחיד של האגואיזם, היחיד שמסוגל לקבל תענוג מכך שאחרים סובלים. אם נחיה על פי העקרון "ואהבת לרעך כמוך", אז אנחנו נרגיש את הזולת כמו את עצמנו, ויותר מהכול נפחד אפילו לחשוב על לגרום להם רע.
כשאנחנו רואים את העולם בעיניים של חכמת הקבלה, אנחנו רואים שלכל המשברים ואפילו לאסונות הטבע יש אופי "אנושי" והם תוצאה של ניגודנו האגואיסטי לדרישות הטבע.
וגם אם אנחנו מדברים על אסונות הטבע, אנחנו יודעים שהם לא מפחידים את בני האדם שחיים באהבה. האהבה נותנת לאדם את הדבר החשוב ביותר – את הבטחון שלא משנה מה יקרה לו, כל השאר מבלי לחשוב על עצמם, יעשו הכול למענו. ביטחון – זה הדבר היקר ביותר שיכול להיות.
שאלה: תסביר בבקשה, הבורא נמצא מחוץ לזמן ומקום, מסתבר שלא קיים רגע של תחילת תכליתו, התכלית היתה תמיד? מסתבר, שגם אנחנו כנברא גם היינו קיימים תמיד? אז כיצד ניתן להבין את נקודת ההתחלה וסיום הזמן והתכלית, הרי אנחנו היינו תמיד?
תשובה: תמיד – זהו אינו מושג הזמן, "תמיד" אומר תכונה ששייכת למישהו או משהו לפי טבעו. על הבורא אמרו המקובלים "טבע הטוב – להיטיב", אנחנו לומדים בקבלה שזהו אינו עצמותו, שאותו בלתי אפשרי לחקור, אלא הביטוי שלו. רק על הביטוי הזה אנחנו יכולים לדבר. ברור שבתוך התכונה עצמה, בטוב, שהוא התכלית, כבר קיימים גם האור של הטוב וגם המקבל של הטוב, הנברא, שצריך להיות הפוך ושווה לבורא. אך כשהוא נעשה הפוך לבורא, כפי שאמור להיות על פי הגיון של סיבה – תוצאה, כלומר נעשה אגואיסטי – אז נוצר עבורו זמן במושגים שלנו. כלומר, זמן – זהו ביטוי בתוך התפיסה האגואיסטית, דיסקרטית של מערכת קשרים סיבה – תוצאה, שקיימת בתוך נברא אחד, בעל תכונות של הבורא.
