קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלות קוראי הבלוג
שאלה: אני מרגיש שאני לא עובד מספיק ב"קו שמאל". כיצד ומתי עושים את העבודה הזאת?
תשובה: בעל הסולם כותב, שעל האדם להקדיש לעבודה ב"קו ימין" 23.5 שעות ביממה ורק חצי שעה לעבודה ב"קו שמאל". אם אתה בטוח שבמשך 23.5 שעות אתה נמצא רק ב"קו ימין", בהצדקה מוחלטת של החברים לקבוצה, באהבה חלוטה כלפיהם, אז חצי שעה לפני השינה אפשר להקדיש למחשבות על מה עוד אפשר להוסיף לעבודה הזאת. וברור שלפני שאתה נרדם, אל תשכח שוב לחזור ל"קו ימין". תקרא משהו שבמיוחד מעורר השראה כדי להירדם עם המחשבות הללו ולהתחיל יום חדש.
שאלה: אתה אומר שאנשים בודדים מזיקים לקבוצה. אני גר בדימיטרובגרד באזור אוליינובסק שברוסיה. אין כאן קבוצה קרובה. כל בוקר בזמן השיעור אני מתפלל שמחשבותיי וחסרונותיי יתחברו בצורה וירטואלית אליכם, אל קבוצת "בני ברוך". אבל אם המחשבות שלי מזיקות, האם אסור לי אפילו לחשוב על כך ולראות שיעורים? מה עליי לעשות?
תשובה: אדם בודד הוא לא מי שאין באפשרותו להיות ביחד עם כולם, אלא מי שאינו רוצה, מי שמתעלם מההזדמנויות שניתנו לו. אם אתה עושה כל מה שביכולתך כדי להיות ביחד עם החברים, גם אם זה מתבטא רק במחשבות עליהם, זאת אומרת שאתה נמצא בקבוצה.
שאלה: אני ממש חדשה בענייני הרוחניות, אבל כבר יש לי שאלה. בחודש ספטמבר, אימא לשני ילדים הרגה אותם. עד כמה שאני מבינה, נותנים לנו קשיים רק באותה המידה שאנחנו מסוגלים להתמודד, אבל האישה הזאת לא הצליחה לעמוד בפני הגירושין מבעלה, והדבר גרם למות ילדיה. אם אנחנו לא בוחרים שום דבר, אז כיצד ניתן להסביר שאימא הרגה את ילדיה, מאיפה מופיע רצון כזה (אגואיסטי, כדי להכאיב לבעלה לשעבר)?
תשובה: כאשר מדברים בקבלה על מה ש"ניתן לאדם…", הכוונה רק למי שכבר עוסק בהתעלות הרוחנית שלו, וכבר התחיל בעבודה הרוחנית ההכרתית. ועל אנשים רגילים אין מה לדבר. אותם פשוט מושכים דרך מצבים שהם לפעמים מאוד קשים, כדי שבאחד מהגלגולים תתעורר אצלם השאלה על משמעות החיים.
שאלה: כדי לשמור על האיזון בטבע, לכל תופעה צריכה להיות תופעה הפוכה לה על פי חוק האיחוד והמאבק בין ההפכים. לפיכך, אהבה מנוגדת ליראה. מסתבר, שעל מנת לשמור על האהבה, האוהבים חייבים להיות ביראה מלאבד אדם אהוב? הרע מנוגד לטוב. אז מסתבר שברגע שמתחזקים כוחות הרע בעולם, בהתאם צריכים לגדול כוחות הטוב, ולהיפך?
האם כוח החיבור שגדל לא יגדיל עוד יותר את כוחות הפירוד והאגו?
תשובה: נאמר, "יתרון האור מתוך החושך". ובעל הסולם כותב, שלפני שמגיעים לדבקות עם הבורא, על האדם להכיר את כל צער הפירוד. אבל דרך הקבלה שונה מדרך הייסורים, מפני שהיא דרך הכרתית. אבל מלמעלה שולחים לי ייסורים כדי שאני אחשוב, ואני בעצמי מחפש איפה אני לא אוהב מספיק כדי להשתוקק עוד יותר לקראת האהבה. לכן, דרך הקבלה מפחיתה את הסבל הגשמי, מעבירה אותו לתחום העבודה הפנימית.
שאלה: אבי נפטר מהעולם הזה לפני שנתיים, קברנו אותו בערב יום כיפור. הוא היה מאוד חולה במשך המון שנים ועבר ייסורי גיהינום. מנקודת המבט שלך, באיזו דרגה רוחנית נמצאת נשמתו?
תשובה: הייסורים, לא משנה עד כמה הם גדולים, אינם מתקנים את נשמה ואינם מעידים על הדרגה הרוחנית. הם רק מחדדים את השאלה על משמעות החיים שתופיע בגלגולים הבאים.
שאלה מהבלוג באנגלית: על מה מתבסס הידע הקבלי? אם לא על מדיטציה, אז קרוב לוודאי על שינוי בתודעה שאינה יכולה להתבסס על פשטות, אבל היא מורגשת כתפיסה פרטית ייחודית ביותר. לכן, "האני" מרגיש את עצמו כאינדיבידואליות.
תשובה: תקרא בפוסטים קודמים מהבלוג:
לרכוש את ה"אני" שלי
אני נמצא בין שני מגנטים
להקהות את אשליית השבירה
