קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובות של מרצים ממכללת "קבלה לעם" לשאלות של קוראי הבלוג שלי בשפות השונות:
שאלה מהבלוג באנגלית: אמרת שעלינו לבטל את עצמנו לגמרי בפני הקבוצה. לומר את האמת, זו עצה מפחידה. הרגשתי שאתה ממש דורש ממני להתמסר לגמרי לקבוצה ולחיות רק למענה. מעולם לא הרגשתי דחייה כל כך חזקה מדבריך, והבנתי שב-100% אינני מוכן לכך. אני עדיין מתעניין בהרבה דברים בעולם שלנו, רק המחשבה עצמה על כך שעליי להביא את עצמי כקורבן בפני הקבוצה ולעשות למענה כל מה שהאחרים עושים, גרמה לי לסלידה עמוקה. כיצד ניתן להתעלות מעל ההרגשות הללו? קשה לי לעשות פעולה אפילו קלה למען הקבוצה, ואני מרגיש כיצד לאט לאט אני מתרחק מהם. מהי עצתך?
תשובה: אני מציע שני דברים: קודם כל לנסות להבין שעלינו לחוות הרגשת שמחה והוקרת תודה כשנותנים לנו מלמעלה ניסיונות כאלו כמו שאתה מתאר עכשיו. הרב"ש במאמריו מתאר בצורה מאד חיה, לעיתים תיאטרלית, כיצד גוף (אגואיזם) האדם משוחח עימו ומכתיב לו תנאים. לעתים הקשר עם החומר ממנו אנחנו עשויים, "האגואיזם", מגיע בצורה לא לגמרי ברורה, לפעמים בתת ההכרה, "מעורפל". רבים היו מוכנים לשלם ביוקר על פגישה עם האגו בצורה פתוחה, בצורה של הרגשה ברורה, כפי שעכשיו הוא משוחח איתך. אני בטוח שיגיע הזמן שתוכל לשוחח איתו לפחות כשווה. בנוסף, עליך לזכור חוק פשוט: תמונת העולם ופרטיה תלויים במטרה ובגודלה של המטרה. כשהמטרה נקבעת על פי העיקרון "מדוע לא", אז כל פרט קטן בדרך למטרה הופך למכשול, לעתים בלתי אפשרי להתגבר עליו. אך כשהמטרה חשובה, והשגתה חשובה וחיונית, היא "מחממת" את רצונותיו של האדם, בונה את ליבו ואת שכלו של האדם בצורה כזו, שמה שקודם הפריע לו הופך עתה לכלי עזר בדרך למטרה. כשאנחנו מבינים זאת, הכול חוזר למקומו. לכן, כדאי לאדם לעסוק בפיתוח מטרתו, למלא את ייעודו, להגיע למטרת חייו. אז קבוצת המקובלים לא תהיה לך זרה ולא תדרוש ממך להקריב קורבנות, אלא תהיה כאמצעי מחייב.
