קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובות של מרצים ממכללת "קבלה לעם" לשאלות של קוראי הבלוג שלי בשפות השונות:
שאלה: מזה מספר שנים אני מתעניין בחכמת הקבלה. מצד אחד אני מבין שחייבים להיכנס לקבוצה, אך מהצד השני אני חרד מהתחייבות, מפחד מדרישת תשלום המעשר. מה לעשות? האם עליי להיזרק לתוך זה או שעדיין אינני מוכן ורק אפריע לקבוצה?
תשובה: מה שהאדם עושה, היכן שהוא "זורק" את עצמו, הוא עושה הכול עם מטרה מסוימת. כאדם מפותח זה עינוי לעשות משהו בלי לדעת לשם מה הוא עושה זאת. לכן, ברר את המטרה שלך ועבוד עימה. במידה שתצליח להגדירה, תדע שהמטרה יכולה להיות חיה ואמיתית רק בתוך קבוצה. קבוצה = אינקובטור בו כל דבר "חסר חיים" הופך לחי.
שאלה: אם עכשיו "גיבור" כלשהו יצהיר שהוא רוצה לעשות פעולה חיצונית כלשהי עם הקבוצה. למשל להיכנס לקבוצה פנימית כדי לשנוא או לאהוב כל אחד באופן אישי. יתחילו הבירורים בתוך תת-הקבוצות. כיצד אפשר לדרוש התכללות, ולהתכוון לבחירה כלשהי ועל ידי כך לדחות כל ביטוי חיצוני? נוצר הרושם שבחיצוניות חסרה האפשרות להשקיע מאמצים, כאילו אומרים לו "תגדל", בזמן שחסר לו המגע, התאמה לעבודה פנימית. האם זהו לא רצף "סודי" כלשהו?
תשובה: שאלה לא לגמרי ברורה. את כל הבירורים האדם עושה בתוכו. האגואיזם שלנו תמיד מצדיק את עצמו ומאשים את האחרים, זהו תחום הפעילות שלנו – הכרת הרע ודרישה לתיקון. מבחינה חיצונית צריכים לגרום לחברים התפעלות, להגדיל בעיניהם את חשיבות הקבוצה, חשיבות הבורא וההשפעה. מי שאינו עושה זאת, קודח חור בסירה המשותפת.
