רצון שמשעבד את השׂכל

שאלה: למה מתכוונים במושג "אדם", האם למחשבה או לדמות ויזואלית?

תשובתי: במושג "אדם" מתכוונים לשני חלקים: רצון ומחשבה, מפני שאנחנו מורכבים מלב ושׂכל.

חייבים להבין שהרצונות שלנו הם הראשונים, הם מכתיבים את הלך מחשבותינו. והמחשבות מתפתחות בנו במידת הרצון.

כמו שאומרים, "ככל שתקבל יותר מכות, תהפוך לחכם יותר". מפני שהרצונות להיפטר מהייסורים מפתחים את האדם והוא הופך להיות יותר ממולח ובעל תושייה, יותר חכם, מחפש אפשרות או להיפטר איכשהו מהייסורים, או להתמלא ברצוי. לכן, השׂכל, כמה שהוא לא יהיה גבוה ומכובד על ידינו, הוא בסך הכול משרת של הרצונות שלנו ומיועד רק לשרת אותם.

אבל אם זה כך, אז אנחנו צריכים לרצות דברים יותר נעלים. אז גם השׂכל שלנו יעלה כדי להשיגם. נניח, שיש בקבוצה שמונה עשרה אנשים, אנחנו רוצים לעלות לכזו רמה שיהיו לנו אותם הרצונות, מעל לרצונות הגופניים, הגשמיים.

את הרצונות הגשמיים, שזה כל מה שנוגע לחיים שלנו, אנחנו משאירים בבית. מתאספת קבוצה, נכנסת לבניין, לסטודיו, לכיתה, שאותה אפשר לכנות מעבדה וזה הכול. הדלת נסגרת, אין שום עולם חיצוני, קיימים רק אנחנו, שכאילו טסים בחללית, לא ידוע לאן ולזמן בלתי מוגבל. אין לנו עכשיו את מושג הזמן, ולא את הבעיות של החיים האלה, כלום. יש לנו מטרה אחרת – איך להבדיל מתוכנו מבנה, שנקרא "אדם".

אילו רצונות יכולים להיות לנו, לדבקות, לשילוב כולל? כי אנחנו הרי משתוקקים להפוך לאחד שלם.

באופן כזה אנחנו מבינים שהמבנה הזה יהיה דומה לטבע שהיום מגלה יותר ויותר את עצמו כמשהו אינטגרלי, שלם, אחד. במקרה כזה, אנחנו נרגיש את עצמנו טוב ונוח יותר.

אנחנו נתחיל להבין את הטבע הזה. אנחנו נתחיל לקרוא אותו. אז, אם אנחנו נסתכל על הטבע מתוך המערכת האינטגרלית היחידה הזאת שניצור, אנחנו נתחיל באופן טבעי לתפוס אותה, ללכת באופן אינסטינקטיבי אחריה, ונראה שצריכים להתארגן מחדש בצורה אחרת לחלוטין, אפילו ברמה הגשמית הפשוטה שלנו.

בואו נקבע לעצמנו כאלה רצונות, כלומר נרצה להתעלות מעל עצמנו למרות כל הדחפים והשאיפות הארציים שלנו.

אנחנו צריכים להגביה, להגדיל את ה"יש" האינטגרלי הכללי שלנו, מעל לכל הגשמיות. אנחנו צריכים בזה לגמרי לתמוך אחד בשני.

מתוך תוכנית מס' 21 על החינוך האינטגרלי, 02.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
חיפוש יצירתי של מכנה משותף
דמות של אדם אחד
אין שני אלטרואיסטים דומים